ג'וזפין גולד הייתה בת 15 כשחוד הסכין של אביה נגע בגופה. היא הלכה לישון לצד אחותה הקטנה, וזמן קצר לאחר מכן שמעה את "השד", כהגדרתה, נכנס לחדר בזעם. היא כיסתה את ראשה בשמיכה ולא העזה להביט בו, שומעת באימה את טענותיו ומרגישה כיצד הלהב לוחץ עליה לאט-לאט מבעד לפוך. היא שתקה, ואביה השתולל, צרח ואיים, אך בסופו של דבר עצר, משך את הסכין לאחור ויצא מהחדר כלעומת שבא.
בדיעבד, זה היה רק עוד יום נוראי בגיהנום הפרטי שלה, שנאסף בטבעיות מקוממת אל לוח השנה. היה קל לתייג אותו כקו פרשת המים - 15 שנות התעללות לפניו, 15 שנות גאולה בעקבותיו - אך זה לא המצב. זה אף פעם לא היה פשוט כל כך עבור ג'וזפין.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
רק כעת, שנים ארוכות אחרי אותו לילה, חודרות קרני השמש הבהירות לחייה, ומאפשרות להוציא את הסיפור החוצה, לשתף אותו. האירוע ההוא, מתברר במהרה, היה רק רסיס קטנטנן בחיים המנופצים ביותר שבהם נתקלנו. אלו כוללים, בין היתר, שלוש יבשות אך לא בית מתפקד, משפחה תחת שלטון אימים, כת הרסנית שנולדה יש מאין, בן זוג ללא רחמים ולפחות שלוש דמויות שמנסות למלא גוף אחד. ג'וזפין, כיום ג'וזף וגם איבו, עדיין עמלה על איחוי השברים, אוספת ביסודיות את נפשה בדרך לחיוך הניצחון הפרטי שלה.
עד שזה יקרה וימיס את הכול, זהו סיפורה.
עוד בוואלה!
ג'וזפין גולד נולדה בסמרקנד, עיר הבירה של אוזבקיסטן. כשנתיים וחצי לאחר מכן, בשנת 1993, היא עלתה עם הוריה ארצה, אך פחות מעשור לאחר מכן עשתה המשפחה את דרכה לרובע קווינס שבניו יורק, שם חברה לקרוביה. האב פיתח עסק מצליח לבניית אתרים, האם גידלה את ג'וזפין ואחותה הקטנה (והייתה על סף לידה שלישית) וחיי היומיום שלהם היו שגרתיים, תערובת מסורתית ושמרנית שכללה שמירת שבת ומצוות, לצד איסור על צפייה בסרטים רומנטיים, למשל. היחסים בין הוריה היו "מוזרים", כהגדרתה, ועיני הילדה שלה זיהו תנודות קיצוניות - מגילויי אהבה ועד מריבות חריפות.
כך או כך, וללא שום סימן מקדים, הכול השתנה כשהייתה בת 11. "אבא אמר לי שהוא צריך לדבר איתי ואמר לי כמה הוא אוהב אותי", סיפר ג'וזף לוואלה! NEWS, "כמה עבדנו קשה לעבור לניו יורק, ושאמא בהריון". האב סיפר לה אז כי הוא חולה, ביקש ממנה לא לספר לאף אחד, וליווה את הבשורה בחשיפת איבר מינו. "הוא אמר לי לא לפחד אבל לא הבנתי, כי הוא לא הרשה לי לראות אפילו נשיקה בטלוויזיה. נגעלתי, זזתי משם, אבל הוא לקח את היד שלי אליו". חייה של ילדת המהגרים הצעירה, זו שטולטלה ממעברים ושינויים, קפאו. חיים חדשים התחילו.
"פתאום התחלתי לקבל יחס יותר טוב. הוא רק חיפש זמן איתי", תיאר, "לא היו לי חיי חברה, רק בית ספר. לא היו באים אליי ולא אני אליהן כי זה היה אסור. כל החיים שלנו היו סביב שירות לאבא. הייתה הדחקה עצומה, ובלילות הייתי הולכת לישון עם כרית בתוך הפה וצורחת שלא ישמעו".
מערכת היחסים בין ההורים הלכה והידרדרה, והניסיונות של ג'וזפין לפשר ביניהם עלו בתוהו. החבר הראשון שלה, בגיל 15, החריף את התגובות של אביה והוביל לאותו לילה נורא. "הלכתי לישון, ופתאום הוא נכנס עם כיסא וסכין ענק", שיחזר, "אחותי שיחקה אותה ישנה, אבל שמעה הכול. הוא התיישב ושאל 'איך את רוצה למות, בזמן שאת ישנה ולא מרגישה כלום או ערה ומרגישה הכול?'. שאלתי אותו למה הוא רוצה להרוג אותי והוא צרח שאני בוגדת בו והניף את הסכין. כיסיתי את עצמי בפוך. הרגשתי את הקצה של הלהב, אבל הוא לא המשיך. משהו עצר אותו, והוא אמר: 'עוד פעם אחת את מסתכלת לכיוון של גבר - אני הורג גם אותך וגם אותו. את תהיי איתי לכל החיים'".
האירוע הקיצוני הפיל גם את האחות הקטנה וגרר אותה פנימה, לתוך הקשר ההרסני. "באותה תקופה, כל יום היה צריך להוציא אותה מתחנת משטרה, וכל פעם בגלל משהו אחר", סיפר ג'וזף, "כל הזמן השוו בינינו וניסו להפריד ולסכסך, גרמו לנו לשנוא אחת את השניה". התוצאה, לדבריו, הייתה התעללות מינית בבת משפחה נוספת, שתי אחיות שהפכו להיות שותפות סוד וגורל, וכת רקובה אחת שהחלה לצמוח בבית המשפחתי.
"אבא נכנס לתקופה שבה הוא לא עזב את המחשב, וקרא תיאוריות קונספירציה בדארק-נט", תיאר ג'וזף "יום אחד הוא התחיל ללכת לאשראם של הארי קרישנה, ללמוד קבלה, זוהר, קוראן, הכול. הוא סיפר לנו שבעצם הוא תמיד רצה להיות פסיכולוג, אז הוא עשה תעודה בפוטושופ והתחיל להדביק תעודות בבית".
זו הייתה נקודת הפתיחה של "סאטבה", הכת שהובילה בסופו של דבר את ג'וזפין לצומת דרכים דרמטי ובו המתינו גם האינטרפול וה-FBI. "הוא הביא מזבח הביתה, התחיל להכין אוכל צמחוני, והקים קליניקה. אנשים באו לטיפולים, בעיקר נשים, ואיכשהו יצא שכולן עפו עליו. מבחוץ זה נראה כאילו הוא גורו קדוש כזה, שכל אחת רוצה אותו. הוא לקח מהן כסף, והצליח לטמטם אותן", שיחזר.
השם גואל רצון עולה מיד לראש, וג'וזף מאשר את ההיגיון שעומד בבסיס ההשוואה. "הוא הכין הרצאות, בעיקר על נשים, כמה הן צריכות לעשות בשביל הגבר. אני ואמא שלי התחלנו לחלק פלאיירים ברחוב, וזה עבר מפה לאוזן, עד שמצאנו את עצמנו מכינות אוכל לכל האורחות שמגיעות". כך, בגיל 18, היא מצאה עצמה חולקת בית עם קהילת נשים זרות שהולכת ומתרחבת מיום ליום. "התעוררנו ב-4:00 בבוקר, עשינו איתו יוגה ומדיטציה, שעה של שאלות ותשובות, ואחר כך הגיעו הנשים. לפעמים חמש, לפעמים חמישים. זה הלך וגדל עם הזמן. אמא ואני היינו צריכות לבשל ולהשגיח על שלוש אחיות קטנות. לא הייתה לי שנייה לנשום, ובערב צריך גם לפנק את אבא".
האם, לטענתו, "לא ידעה כלום אף פעם". הוא מתייחס אליה כאל קורבן לאלימות נפשית ופיזית קשה, ומדגיש כי לא שיתף אותה בכל השנים הללו בחוויותיו. האחות, לעומתה, הצליחה לצאת מהבית, וניצלה ביקור נקודתי כדי להסגיר את האב למשטרה. ג'וזפין, הטיחה בשוטרים, לא הייתה אלא ממלאת רצונו, ואחראית כמוהו להתעללות בה. "איפשהו בפנים שמחתי שהסיפור נפתח", הודה ג'וזף, "אבל השמועות יצאו וכל השכנים ידעו והצביעו עליי". האבא דאג פחות, ואיים יותר. "הוא אמר לי שלא נפטרתי ממנו, ושאני אשב יחד איתו בכלא", תיאר.
שנה לאחר אותם איומים, ועמוק בתוך הדיונים המשפטיים בתיק, הצליח האב לקחת את משפחתו ולברוח חזרה לישראל. "הוא עשה דרכון חדש. התעוררנו ב-4:00 בבוקר וברחנו לקנדה, משם לקונקשן ועוד אחד, מלא קומבינות עד שהגענו", שיחזר ג'וזף, אז בת 21. ההימלטות המוצלחת לא שינתה דבר, לבד מאחד - התיק עבר לאחריות ה-FBI.
חייה של ג'וזפין הפכו קשים יותר, אם הדבר אפשרי, בשל מחלת הפיברומיאלגיה (דאבת השרירים) שממנה החלה לסבול. "לא הלכנו לרופאים, והוא טיפל בי. היה לי חום גבוה ונדפק לי הגוף", סיפר, "היו לי מגרנות כרוניות קשות, ובכל זאת מילצרתי כדי להביא כסף הביתה. אבא לא עבד, כי הוא היה צריך להוריד פרופיל".
העבודה, עם זאת, הביאה גם רוח חיובית קלה לחייה. "פתאום ראיתי כמה אני שונה מבחינה חברתית, שבנות בגיל שלי לא חיות עם ההורים. רציתי לעשות כסף ולעוף מהבית". הרצון נתקל בחומה הקשוחה שבנה האב, שכוללת בשלב זה גם ניצול כלכלי מתמשך, עושק וגניבת כספים, אך בסופו של דבר המהלך מושלם - בגיל 24 הקשר המיני בין האב לבת מתנתק, והיא עוברת לגור בדירת שותפים מרוחקת. אז, ובאופן טבעי, נחשפות גם השלכות האירועים. אז גם מתחיל קשר הרסני חדש.
"הכרתי את הבחור בעבודה, במכירות", סיפר, "הייתי עושה אז לפעמים מאה אלף שקל בחודש, אבל הוא לקח ממני הכול, והוא עשה את זה מתוחכם. הוא הקטין אותי, הרחיק אותי מכל החברים. אולי איפשהו גם חיפשתי גבר כמו אבא שלי, ובגלל זה באתי אליו. כשהתחלתי להרגיש בטוח איתו, סיפרתי לו על אחותי בניו יורק. לא אמרתי לו שאבא אנס אותי, כי גם לא ראיתי את זה ככה - עדיין מאוד אהבתי והערצתי את אבא - אבל אמרתי שאחותי המציאה את הכול. מאז הוא לא עזב את הנושא".
העיסוק העיקש באירועי העבר הוביל את בן הזוג לחשוף עוד ועוד פרטים, ובסופו של דבר הוא העביר את המידע לאינטרפול, בפעולה שחוללה את מעצרו של האב. כך, לטענת ג'וזפין, נפתחה למעשה הדלת להתעללות חדשה. "הוא הרעיב אותי ירדתי ל-38 ק"ג. הוא היה זורק לי אוכל שהיה מול העיניים שלי כי 'זה לא בריא'. הוא התייחס אלי כמו לתינוקת, אפילו להתקלח הוא לא נתן לי לבד".
היא הפכה לשלד-מהלך, גופה לא קיבל את הדלק הדרוש לו כדי לתפקד, המוח התעייף והשכל החד קהה, עד שהיא פוטרה מעבודתה, והתקשתה למצוא חלופה. שנתיים וחצי לאחר שהכירו, בן זוגה עזב. משם, ללא חבר הרסני וכשהאב בכלא, לא נותר אלא לעלות. האמצעי: במות הסטנד-אפ הישראליות.
קומיקאים רבים הגיעו לתחום כשהם רוכבים על גלי דיכאון או חרדה, אבל שרשרת הטרגדיות של ג'וזפין לא מאפשרת כמעט לדמיין כיצד ניתן לקום ממנה על הרגליים ולהתחיל לספר בדיחות. "היו לי חרדות, פרנויות. כל יום התפללתי למות ולא היה לי אומץ להתאבד", שיחזר. "ואז התחלתי לראות קומדיות ומופעי סטנד-אפ, ולא הבנתי איך לעזאזל יכולים להצחיק עם סיפורים כל כך קשים? תמיד ריחמתי על עצמי, כבר לא היה נעים להיות לידי. הייתי אוכלת אנרגיות. נכנסתי לסטנד-אפ כדי להתרפא".
המהלך אכן ריפא, אך לא במידה מספקת, ובאותה שנה נשלחה ג'וזפין לאישפוז יום במחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים איכילוב. שם גם פתחה לראשונה את הפצעים הפתוחים שיצר אביה. "אמרו לי, 'את יודעת שעברת אונס'. הייתי בת 27, ועדיין לא הבנתי".
במהלך האישפוז, התוודעה ג'וזפין לאיבו, אישיות ותיקה שפורצת ממנה כשנשקפת סכנה. "סיפרו לי שעשיתי דברים שאני לא זוכר, ולא קלטתי שיש בי שני אנשים. רק באישפוז איבו הראה לי שהוא אחר ממני". בגיל 29, איבו סוף סוף מתגלה במלוא הדרו בהופעות הסטנד-אפ, ובעזרתו ג'וזפין מחליטה לעבור טיפולים לשינוי מין. "לא ידעתי יותר מי אני. התחרפנתי, אלו מצבים שבא לך להתאבד. ישבתי וראיתי סרטונים של איבו ושל ג'וזפין להכיר את עצמי. משם הפאזל התחיל להתחבר: אני לא ג'וזפין ולא איבו - אני ג'וזף. חושבים ששינוי מין זה רק פיזי, אבל זה משנה הכול".
השינוי האמור כולל ערכים, פעולות והצהרות מורכבות למדי, עדות לחייים המורכבים למדי של ג'וזפין וג'וזף. העתיד, על פי התכנון, יביא עמו מופעי סטנד-אפ משותפים "מעודנים", כאלה שלא יצריכו אזהרות טריגר בקרב הקהל. "התקופה הזו טובה מקצועית. פתאום אני לא צריך להוכיח את עצמי, כבר מכירים את הכישרון שלי, רואים אותי. החיים מחייכים אליי בפעם הראשונה. מצד שני, אני לא יודע לאכול את הפרגון הזה, עדיין לא יודע לקבל אהבה. אוטומטית אני חושד שרוצים ממני משהו, או חושש שהאגו שלי יעלה. בגלל שאבא שלי היה כזה, אני נורא מפחד להיות נרקסיסט, פדופיל, פסיכופת. אז אני שולט מאוד חזק על עצמי, בודק מתי האגו שלי עולה. אני עוקב אחרי כל מה שאני חושב ועושה".
לצד השליטה העצמית הזו, נרקמים גם חלומות קטנים על זוגיות. "התחלתי לחשוב על זה, לתת לזה צ'אנס. אני רוצה לקבל טיפול כדי להיפתח מינית, אבל אישה שתיפול לידיים שלי תהיה האישה הכי מאושרת. כטראנס, אני יודע מה זה להיות אישה, אבל אני צריך עוד לעבור דרך עם עצמי".
העננה הרובצת על חייו של ג'וזף לא נעלמה, והיא צפויה להישאר שם לנצח. הוא, לעומתה, משתנה מיום ליום, וכבר רואה כיצד גם המעגל הזה יכול להיסגר. "בחיים לא אלך נגד אבא שלי. אני אוהב אותו. לצערי הוא לא בן אדם בריא, אבל אני מקבל אותו כמו שהוא, מבין מאיפה הכול הגיע ולא שופט ולא כועס כי זה לא ייתן לי כלום", הסביר, "למדתי לשחרר, לקבל, ולשים גבולות. לא חייב לכעוס, לא חייב לנקום. אני רוצה אנרגיה של אהבה".