כאילו לא מספיק מסובך למצוא את האדם האחד שמתאים לך, זה שיכול לספוג את הקריזות הספציפיות שלך מהעיגולים של המשקה על השולחן, זה שלא נעלב מזה שבבוקר את יכולה רק לנהום ולא בהכרח ליצור מילים או משפטים - אחרי שנים של חיפושים, פגישות, פרידות, בסוף מצאת אותו ב-Okcupid וצנחת, מותשת, על הספה המשותפת, עכשיו את גם צריכה למצוא דרך לגרום לזה להחזיק מעמד. זה לא פשוט. לא פשוט בכלל.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
גם הזוגות החזקים ביותר, ואפילו אלה שכבר נפרדו וחזרו חכמים יותר, נתקלים באותם מכשולים כמו כולם. ביקורתיות היתר צצה גם אצל אנשים המפרגנים ביותר, ואפילו החברים הכי זורמים שלנו, יתוארו לפעמים מפי בני הזוג שלהם כ"קשים". זו בדיוק הסיבה שבגללה חשוב לשים לב להרגלים שלנו בזוגיות ולתפוס אותם כשהם עדיין קטנים, לפני שהם מתקבעים - כי לחלקם יש את היכולת להרוס לנו את היחסים
עוד בוואלה!
לשרוף את הפנקס השחור
אתם יודעים, זה מ"הפנקס פתוח והעט רושמת". כן כן, מדובר בנטייה של כולנו, גם של האנשים הכי נוחים, לזכור אחד לשני כל מיני פאשלות לדיראון עולם. כאילו, היית זבל ופידחת אותו מול חברים ביומולדת של איזה חבר משותף - כבר רבתם על זה, כבר ביקשת סליחה וגם עברו חמש שנים מאז, ועדיין - משום מה הוא לא נותן לך לשכוח שזה קרה. וההיפך גם נכון. אז הוא צחק פעם על הניתוח הפלסטי של אמא שלך ברגע הלא נכון (בדיוק אחרי שאמר שאתן דומות) ואת לקחת את זה קשה, ונכון שהוא בכללי קצת חסר טאקט. אבל כל זה לא חשוב - הפואנטה היא שצריך לקחת את הפנקס השחור הזה ולשרוף אותו, כי אחרת את תזכרי לו והוא יזכור לך וזה לעולם לא ייגמר, עד שכל שיחה שלכם תהיה מלאה בטינה ונזיפות - כן, מרגישים אותן גם כשהן לא נאמרות בקול רם. ובנוסף נוצר מצב שבו מתעסקים כל הזמן בדברים שקרו מזמן במקום להתעסק במה שרלוונטי. החוק הבריא שכדאי לכם לאמץ הוא שאחרי שמסיימים להתעסק במה שמפריע, פותרים אותו, ולא מדברים עליו יותר אף פעם. בקיצור - לשרוף!
להפסיק לדבר בפולנית
אתם יודעים למה הכוונה: "לא, זה בסדר" כשהכל ממש לא בסדר, "לא קרה כלום" כשאת רוצה לשבור לו את כל החלונות באוטו, ובגדול כל הגרסאות של "לא נורא, אני אשב פה לבד בחושך". התנהגות פאסיבית אגרסיבית קוראים לזה, וזה לא הועיל לאף אחד, אף פעם, בכל ההסטוריה של האנושות. גם הסיילנט טריטמנט, אם כבר מדברים, לא עזר לאף אחד לפתור בעיה בזוגיות, וגם לשלוח אנשים לישון על ספות זה טיפה מיותר. משהו מפריע לכם? תלמדו להגיד את זה באופן ברור, כי באמת שעדיף לריב מאשר לחיות בתוך האוירה הטעונה הזאת. אם התחלתם להגיד דברים ועכשיו אתם לא מצליחים להפסיק לריב, זאת כבר בעיה לגמרי אחרת.
להבין שכל אחד אחראי למצב הרוח שלו
בניגוד למה שאומרים בסרטים, הוא לא כאן כדי לדאוג שתהיי במצב רוח טוב, או להיפך. לכל אחד מכם יש את החיים שלו, את העומסים שלו ואת המטענים הרגשיים שהוא בא איתם. אחת הבעיות היותר נפוצות בתוך מערכות יחסים היא הסימביוזה המוגזמת שנוצרת בין שני אנשים, סימביוזה שגורמת להם לחשוב בטעות שבן הזוג אחראי על מצב הרוח שלהם, ואי לכך, שזה הגיוני להאשים זה את זו בכל נפילה, או לכעוס כשהוא או היא לא מתייצבים להרים, משל היו מלצרים שרצים לבוא לנגב שולחן שנשפך עליו קפה. אם אדם לא מסוגל להכיל את עצמו כשהוא במצב רוח רע, ומצפה מבן הזוג שלו "לתקן" את הסיטואציה, בסופו של דבר זה יהיה כבד מנשוא והפרידה תהפוך בלתי נמנעת.
להפסיק לפחד מבגידה
בחיים, מה לעשות, אין ביטחון. הכל זמני, ומה שהיה היום טוב יכול מחר להפוך לרע. הוא יכול להתאהב במישהי אחרת בכל רגע נתון, וגם את, וגם אחרי עשור יחד, אין לדעת אם תחזיקו מעמד בתור זוג. זה מבאס, נכון, אבל אם תחשבו על זה עוד שנייה, יש בזה גם משהו משחרר - אם אין לנו שליטה על שום דבר, אז גם אין שום סיבה להילחץ, לחשוב יותר מדי על ההנהגות שללו או שלה, או לקנא בכל פעם כשבן הזוג מדבר או נושם ליד מישהו אחר. הרי אם מישהו רוצה לבגוד, הוא יכול לעשות זאת בקלות, ודאגה לגבי העניין ממש לא עוזרת למנוע אותו. אם כבר, ההיפך הוא הנכון. לדבר על הפחד מבגידה, להתעסק בזה ולהפגין קנאה רק נותנת פוקוס לנושא, מעלה אותו למודעות ומכניסה את כל המערכת לסטרס. אם ראית אותו מפלרטט עם מישהי והערת לו או עשית פרצוף זה יועיל לך הרבה פחות מאשר אם תתעלמי מזה ותשקיעי את האנרגיה הזאת בלגרום לעצמך להרגיש טוב יותר, על ידי בניית ביטחון, התעסקות בדברים שעושים לך טוב, ואמירת המנטרה: "אין לנו שליטה על כלום כאן, אז מוטב שלפחות ניהנה בנתיים".