ראלי דרך המשי היה השנה קצר יחסית, "רק" 5,000 קילומטרים, אבל הוא היה מבחן עליון למכונות ולאנשים. המסלול החל בביצות ובטונדרות הסיבריות שמסביב לימת בייקל האדירה, חצה את הערבות האינסופיות של מונגוליה המציבות אתגרי ניווט גדולים, וקינח בשלושה סטייג'ים של דיונות טובעניות - אמבטיות החול הבלתי נגמרות של מדבר גובי. האתגרים המוטוריים היו כבירים, כפי שלמדו שני צוותי המשאיות Hino שפרשו מהמרוץ, וכפי שגם למד ויאזוביץ' הבילארוסי עם ה-MAZ, שהוביל את המרוץ מיומו הראשון ועד הסטייג' השמיני. ויאזוביץ' שבר את כללי המשחק כאשר השיג והוביל את ארמדת KAMAZ הרוסית; בסטייג' הרביעי כבשה קבוצת "מאז" את שלושת המקומות של הפודיום, מה שהטריף את הקוזאקים של "קמאז".
איני יודע איך אומרים ברוסית "יום עסל, יום בסל" אבל יומיים לפני סיום הראלי המריא ויאזוביץ' הבילארוסי על דיונה אחת יותר מדי; המשאית האדומה התגוללה מהסכין התלולה, ולמרבית הפלא מצאה את עצמה על ארבעת הגלגלים. לרגע נראה שלא פסו סיכויי "מאז" לנצח את המרוץ, אך לא היא. כלוב ההתהפכות הגן על אנשי הצוות, אבל הוא ניזוק ונסדק ללא תקנה - הצוות המוביל פרש מהמירוץ, מה שהשאיר את הזירה לפודיום המסורתי של 1-2-3 לקמאז, כמו תמיד... המנצח בקטגוריית המשאיות היה אנטון שיבלוב הרוסי, על סיפון קמאז-מאסטר אדירה.
החבר'ה מעמק יזרעאל
הסיפור הזה עשוי להישמע תלוש לגמרי מצוות קדשאי-CRV (אביב קדשאי נהג, יזהר ערמוני נווט, מעוז וילדר מכונאי מוטס ומנהל הקבוצה), אבל הפעם הייתה משאית #310 קרובה מאוד לחוד החנית של הראלי. מקום שביעי אומר שהיחידים שהיו מהירים יותר היו קבוצות-העל של קמאז, מאז, ורנו אחת גיבורה. הישג הקבוצה הישראלית מדהים עוד יותר בהתחשב בתקציבה הדל, במונחים של מירוצי מדבר בינלאומיים. 16 משאיות זינקו לראלי, 12 סיימו אותו והצוות 'שלנו' במקום שביעי, גדול מהחיים.
לא הייתי הזבוב בקבינה של הדאף, אבל אני כבר מכיר את החבר'ה; אביב נוהג ביד רמה, נותן בגז אבל לא לוקח סיכונים מיותרים. הוא קורא היטב את השטח ובוחר נתיב התקדמות שיימנע תקיעה בחול, אבל גם לא ייסתכן בקפיצות מעל סכינים שאין לדעת מה מתחבא מאחוריהן. יזהר קשוב על ספר הדרך ומנווט במדוייק, וילדר אחראי על המכונה. השליטה בלחץ האוויר קריטית בנהיגת דיונות כזו - מעט מדי אוויר, ואתה מקלף צמיג. יותר מדי, אתה ננעץ בדיונה. בקטעים הטובעניים ביותר הורידו את לחץ האוויר ל-8 PSI בצמיגים האחוריים, 12 בצמיגים קדמיים החשופים לקילוף - זהו משחק עדין של ניהול סיכונים, הפעם זה עבד באופן מושלם.
ניצחון כזה הוא פרי עבודת צוות מסונכרנת של החברים המיטלטלים במשאית המרוץ אבל לא פחות, גם של אנשי הסיוע במשאית הסיוע הענקית - רותם גבירצר, נגב אנגל, ודני גל. בזמן שמשאית המרוץ טסה במדבר הם עשו מאות קילומטרים בין חניון לילה אחד לשני, הכינו חלפים דלקים ושמנים, ותיקנו את נזקי היום החולף. החליפו מוטות הגה, צמיגים, הכל.
במרוץ מרתון צריך גם מזל - ביום השביעי למרוץ טחנה משאית המרוץ קטע קישור מנהלי של 430 ק"מ. וילדר הריח פתאום ניחוח לא מוכר; אביב עצר בשולי הכביש, רק כדי לגלות שגל הינע האחורי סיים את חייו - מזל גדול שהם קלטו את התקלה, בטרם התרחשו נזקים גדולים. מזל גדול עוד יותר הוא שמשאית הסיוע נמצאה רק 20 דקות מאחוריהם. עצרו את שתי המשאיות בשולי הדרך, פרקו מהאיווקו גל הינע השוקל 20 קילוגרם. כמה מברגות אימפקט, כמה מפתחות וחיזוקים, 15 דקות של עבודת צוות מתוקתקת, גירוז קטן ו-310 שוב בדרך. אנחנו לא בעד 'לסמוך על המזל', אבל כמה טוב שהתקלה לא התרחשה בעיצומו של סטייג' דיונות.
מסעות חובקי עולם
לאחר השתתפות מוצלחת במרוצי 'דקאר' ו'ראלי מרוקו', 'דרך המשי 2019' היה המרוץ השלישי עם משאית המרוץ בעלת 900 כוח סוס. הזינוק לראלי 'דרך המשי 2019' התרחש על שפת ימת בייקל, אגם המים המתוקים הגדול והעמוק ביותר בעולם. אורכו של הסטייג' הראשון היה רק 50 קילומטרים של שבילי יערות מבוצבצים וערוצי נהרות מאובקים, אבל כדי להגיע לשם נזקק הצוות הישראלי לבצע אודיסיאה של ממש. מה שעשוי להיחשב לצעד מנהלי אלמנטרי ("צריך להביא את המשאית לנקודת הזינוק") הפך למסע הרפתקאות שהחל במקום האיחסון של המשאיות בהולנד, אליו הובאו לאחר סיומו המוצלח של ראלי מרוקו לפני שלושה חודשים.
כדי לחסוך למשאית המרוץ אלפי קילומטרים של נסיעת כביש מנהלתית העמיסו אותה מעוז וילדר ורותם גבירצר על נגרר כביר, אותו רתמו למשאית הסיוע. כך יצרו סוג של Road train באורך 22 מטרים ו-38 טונות, אותו יינהגו 7,000 קילומטרים מהולנד לפינלנד ומשם מזרחה, לרוחבה של אמא רוסיה אדירת המימדים. רק על 12 ימי המסע הזה אפשר לכתוב סיפור הרפתקאות הכולל מעבורות, מנהלות וביורוקרטיה מזרח-אירופאית, שיטפונות וכבישים מוצפים, תקלות טכניות ושאר עיכובים נטולי הסבר הגיוני.
שיירת הראלי כללה השנה 97 צוותים מתחרים מ-36 מדינות: 54 מכוניות, 16 משאיות, 3 טרקטורונים וחידוש מרענן ל-2019, 24 אופנוענים. ביחד עם רכבי הסיוע מונה השיירה 277 כלי רכב, 11 מטוסים ומסוקים, ו-190 עיתונאים. קרוב ל-20% מרכבי המתחרים פרשו מהמרוץ, עקב תקלות טכניות או תאונות.
ומה עם המכוניות?
בקטגורית המכוניות שררה השנה רגיעה יחסית; נאסר אל עטייה והנווט מתיאו באומל שלטו בראלי ביד חזקה, מטיסים את הטויוטה היי-לקס Gazoo הרבה לפני שאר המתחרים. יאזיד אל ראשדי פרש מהמירוץ עם מנוע גמור, ארי וואן-לון הידרדר לתחתית הדירוג הכללי. בהיעדר קבוצת פיג'ו או MINI, הופקר המדבר לשליטתו המוחלטת של נאסר אל עטייה הקטארי (שסיים את דרך המשי פעמיים במקום השני, אך מעולם לא ניצח). נאסר ניצח בנינוחות את כל המקצים, קובע בכך שיא עולמי של שליטה מוחלטת במרוץ ראלי מדברי, מתחילתו ועד סופו. השנה התחרו לראשונה בראלי דרך המשי, אופנועים. המרוץ הוכר כחלק מליגת FIM הבכירה, והניצחון נפל לידיו של סאם סנדרלנד הבריטי, על גבי KTM.
