יום לאחר הבשורה כי יהודה פוליקר ידליק משואה בערב יום העצמאות ה-71, הודיעה שרת התרבות מירי רגב על זהותו של אמן מקומי נוסף שיעשה זאת - הבמאי אבי נשר. מדובר במקרה נדיר ביותר שבו קולנוען נבחר למעמד.
בנימוקיה, ציינה הוועדה שבחרה בנשר כי סרטיו מציגים את "גווניה השונים של החברה הישראלית ומשמיעים את קולם הייחודי של מגזרים וקבוצות שונות בתוכה; נשר הפך לאחד מסמליה של תעשיית הקולנוע המשגשגת בישראל שקוצרת הצלחות רבות ומגיעה אל ליבם של מליוני אנשים. בספטמבר 2018 נהרג בנו, ארי נשר ז"ל, בתאונת דרכים קשה בשדרות רוקח בתל-אביב. משפחת נשר החליטה בצעד אצילי לתרום את איבריו של ארי במטרה להביא מזור למחלותיהם של אחרים ובכך הצילה חמישה אנשים. נשר ידליק את המשואה לכבודם של נשות ואנשי הקולנוע הישראלי ולכבודן של משפחות תורמי האיברים בישראל".
"מעבר לעניין האישי, אני רואה את הבחירה בי כהכרה בחשיבותו של הקולנוע הישראלי ובתרומתו לסיפור הישראלי", אומר נשר הנרגש לוואלה! תרבות בעקבות הבחירה. "כל זה קורה אחרי תקופה של התקוטטות בין התעשייה לממסד, והבחירה אולי מסמלת איזושהי התקרבות מחודשת ביניהם, שגם כן מאוד משמחת אותי. הקולנוע כל כך חשוב בעיצוב מיתולוגיה וזהות לאומית. אני שמח שמכירים בזה. מי אנחנו בלי 'מציצים' ו'סאלח שבתי' ו'אפס ביחסי אנוש' ו'הלהקה?"
יהודה פוליקר ביקש שיעקב גלעד יעלה איתו על הבמה. לא אסבך אותך ואשאל את מי אתה היית מעלה.
"הייתי מעלה כפר שלם. הדבר הנפלא בסרט זה שצריך כפר כדי לעשות אותו, ואם הייתי יכול הייתי מעלה איתי כל כך הרבה אנשים שהם חלק מן העשייה שלי. אני מאוד מבין את הרצון של פוליקר, מה עוד שתמיד עשיתי סרטי 'חבורה', שעוסקים בקולקטיב. אני בא מדור שבו ה'אנחנו' גדול מה'אני' ותמיד יש דיאלוג בין שניהם".
יש כמה נקודות דימיון בינך לפוליקר, חוץ מהדלקת המשואה. למשל, העיסוק בדור השני.
"אנחנו בני אותו דור ואני כמובן מאוד אוהב את המוזיקה שלו. אני מאוד שמח שבחרו בו להדליק משואה כי מוזיקה היא גם כן משהו שמגדיר חברה. בעצם הבחירה בשנינו יש איזושהי אמירה של מארגני הטקס לגבי חשיבותה של תרבות. תרבות היא אלמנט מרכזי בחוסן הלאומי".
ככל הזכור, אתה הקולנוען היחיד שנבחר להדליק משואה. מבחינתך, זו חותמת נוספת על היותך הבמאי הישראלי המצליח בדורנו?
"אני פחות אוהב את המילה 'מצליח'. מ'הלהקה' ועד 'סיפור אחר', מה שהיה חשוב לי זה לנהל דיאלוג עם החברה בה אני חי. איריס זוגתי הקריאה לי הרבה טוקבקים שכבר נכתבו והם מאוד מרגשים. לעשות קולנוע זו עבודה קשה, אז העובדה שסרטים שלי נגעו בכל כך הרבה אנשים והפכו לפקטור בחיים שלהם, מאוד משמחת ומחזקת אותי. אני שמח שלקולנוע שלי יש נוכחות. זה לא כיף לקום בארבע בבוקר ולצאת לצילומים. אני לא מהאנשים שנהנים לצעוק 'אקשן' ו'קאט'. אני עושה סרטים כדי שיהיו חלק מהדיאלוג בחברה שלנו, אז כשמגיע אישור לכך שזה אכן קרה, זה בפירוש מחזק ומעודד".
חשבת כבר מה תגיד על הבמה?
"לא הספקתי לחשוב על זה בכלל. אני תחת בליץ מטורף של טלפונים וברכות. כתבה לי ברכה דיתה אביוב, המעצבת האמנותית של 'הלהקה' ו'דיזנגוף 99' שדמותה של ענת עצמון שם מבוססת עליה. כתבתי לה חזרה 'דרך ארוכה'"
זה לא קצת אירוני שהבמאי היחיד שמדליק משואה מעולם לא היה מועמד לפרס אופיר?
"זה תכתוב אתה את דעתך".
מה ארי היה אומר?
"תשמע, כל זה מאוד משמח, אבל כשנהיה בירושלים הוא מאוד יחסר לנו. הוא חסר גם ברגע זה שאנחנו מדברים. ההיעדרות שלו והגעגועים מאוד גדולים".
הצעד הבא זה לקבל את פרס ישראל בקולנוע?
"מימיי לא חשבתי על פרסים. פרסים ניתנים יותר בצדק ופחות בצדק. הדבר המרכזי והחשוב זה שהסרטים שלך שורדים את הזמן ונהיים חלק מהזיכרון הקולקטיבי. כשאתה יוצר אמנות אתה לא חושב במושגים של הצלחה. שכר מצווה - מצווה ושכר אמנות זה יצירת האמנות, ומרגש אותי מאוד שהאמנות שלי שורדת זמן ומנהלת דיאלוג עם התרבות המקומית".
השרה מירי רגב הוסיפה על נימוקי הבחירה בנשר: "אבי, מענקי הקולנוענים שלנו, זכה בפרסים רבים בארץ ובחו"ל על יצירתו הקולנועית, המתכתבת ברובה עם הוויית החיים הרב גונית בישראל. עיסוקו המרגש בתמונות חיים של קבוצות ויחידים בחברה הישראלית, מ'הלהקה', אחד מסמליו המובהקים של צה"ל ועד 'סיפור אחר' ועוד רבים וטובים, מבטא את יכולתו ללכוד בעדשת הרגש את צילומי חיינו. הטרגדיה האישית, שפקדה את נשר ואת משפחתו עם אובדנו הטראגי של בנו, ארי ז"ל, חשפה מימדים אנושיים מרגשים נוספים של נשר, יכולת הנתינה האדירה, עם תרומת איבריו של בנו להצלת חיים והקריאה לאחדות בעמנו. אבי, אני מחבקת אותך ואת משפחתך ומודה לך על תרומתך הענקית לתרבות ולחברה הישראלית. אתה מסמל בעיניי את הרוח הישראלית הטובה, רוחה של האחדות ואהבת ישראל, הנישאת על כנפי נשר אדירות מעל כל מחלוקת".
נשר, כפי שממחישה גם הבחירה בו להדליק משואה, ניצב כאחד הבמאים הישראלים המצליחים, המוכרים והחשובים בכל הזמנים. הוא ביים סרטי פולחן כמו "הלהקה" ו"דיזנגוף 99", ובשנים האחרונות היה חתום על רצף של להיטים מקומיים שזכו גם לחשיפה בינלאומית, ובהם "סוף העולם שמאלה", "הסודות", "החטאים"' ולאחרונה גם "סיפור אחר".
