בדרך לצפון אנחנו נכנסים המיני ואני לתחנת דלק, ענייני תדלוק שלה ושלי לפני המשך המסע שלנו. אני מחנה אותה כאשר ליד קיה סורנטו חדש, שחור ומאובזר בחבילת פלסטיקים בגימור כרום מטמבון לטמבון, ממדרגות הצד למסילות הגגון. הרכב עצמו נראה כמו מכונית החתן-כלה המושלמת של דאע"ש. כשיצאתי החוצה הבטתי רגע עליו ועל המיני, כל כך הרבה מפריד בין השתיים האלו.
המיני, אמנם עשתה דרך ארוכה מאוד מאז שהוצגה בגלגול הנוכחי שלה בשנת 2001 תחת כנפי ב.מ.וו. אם חשבנו אז שהיא התרחקה מאוד מהמקור הקטן, הבסיסי והמקורי, לא ידענו כמה רחוק היא עוד תלך. מאז היא כבר הספיקה להגיע בגרסת מיני סטיישן (קלאבמן), חמש דלתות, ג'יפון, קבריולה, קופה, רודסטר אפילו איזה קשקוש לא ברור בשם פייסמן שהיה שעטנז בין קרוסאובר, למיני שלוש דלתות, בקיצור - יותר מכוערת מתחרות כפילים של גרמלינס.
אבל בסוף, אנחנו תמיד חוזרים למה שהכי קרוב למקור, גרסת שלוש הדלתות שלה ששומרת הכי טוב על המתכון המקורי. בגרסת הקופר S הספורטיבית זה גם מתכון עם פלפל.
