רק לפני שנתיים יצא האי.פי הראשון של הצמד הניו יורקי סופי טאקר. בזמן שעבר מאז, הלהיטים שלהם הספיקו לצבור עשרות מיליוני השמעות בשירותי הסטרימינג השונים, ולככב בפרסומות לאפל ובשתי המהדורות האחרונות של משחק הווידאו FIFA. נוסף לכך, הם עצמם היו מועמדים לגראמי והופיעו ברחבי העולם. בסוף השבוע הראשון של יוני יגיעו השניים לראשונה גם לארץ, ולמרות הקריאות להימנע מכך בשל החרם התרבותי על ישראל, יופיעו בהאנגר 11.
שמו של הצמד מורכב מן השמות הפרטיים של שני הצעירים הכישרוניים שמרכיבים אותו: סופי האולי וטאקר הלפרן. הם למדו יחד באותו קולג' יוקרתי, בראון, אבל לא הכירו עד שנפגשו במקרה במהלך ערב בגלריה לאמנות. היא ניגנה בוסה נובה אקוסטית במסגרת טריו ג'אזיסטי, הוא תיקלט וחשב שהמוזיקה שלה יפהפה וקצת איטית מדי, כך שלא יזיק לתבל אותה קצת, ומאותו ערב והלאה, אף אחד מהם לא זז בלי השני.
מי שכבר מכירים היטב את הפנינים של הצמד המצליח, למשל "Drinkee","Matadora" ו-"Best Friend", לא צריך הקדמות נוספות. ומי שלא? בריאיון טלפוני מארצות הברית לקראת בואו לארץ, טאקר הלפרן מתקשה לספק הסברים, ולא רק בגלל שנשמע כאילו הערתי אותו משינה עמוקה. "אני לא יודע מה לענות אם שואלים אותי איזה ז'אנר אנחנו", הוא מודה. "הייתי אומר אולי שהמוזיקה שלנו היא דאנס שמבוסס על גיטרות עם אלמנטים ברזילאים ועם מטרה אחת - לגרום לקהל לזוז".
עוד בנושא:
כתבנו על סופי טאקר עוד לפניו שהיו מפורסמים.
וגם קצת אחר כך.
מאפיין עקבי של המוזיקה שלכם היא האנרגטיות ושמחת החיים, אפילו כשהמילים פחות חיוביות, כמו ב-"Fuck They". מאיפה זה מגיע והאם יש סיכוי שתיצרו בעתיד משהו מלנכולי יותר?
"בכנות, אנחנו ממשיכים לעשות מוזיקה שמחה כי אנחנו שמחים בעצמנו. אנחנו כותבים את הרגשות שלנו. אנחנו מאושרים מכך שהצלחנו לבנות קריירה מוזיקלית, משהו שהרבה אנשים חולמים עליו. חוץ מזה, העולם צריך דברים שמחים. יש הרבה חרא מסביב אז לא יזיק לתת לאנשים איזשהו ג'ונגל חלומי שהם יכולים לחייך ולרקוד בו במשך כמה שעות, מה שאני חושב שקורה בהופעות שלנו".
כמו שציינת, בהרבה מהשירים יש אלמנטים ברזילאיים, כולל לפעמים אפילו ציטוט מפואמות בפורטוגזית. ב"Hey Lion" יש גם אלמנטים אפריקאיים. זו היתה החלטה מודעת שלכם, לנסות ליצור מוזיקה עם אופקים רחבים ככל האפשר, כיאה לעידן שבו אנו נמצאים כיום?
"כל דבר שאנחנו עושים הוא אורגני. אנחנו יוצרים את המוזיקה שאנחנו אוהבים לשמוע. סופי אוהבת מוזיקה ברזילאית, אני אוהב יורודאנס, וזה מחלחל לתוך העבודה שלנו. לא היתה לנו איזושהי יומרה לעשות מוזיקה חובקת עולם, אבל העובדה שיש לנו קהל בהרבה מדינות היא כמובן אחד הדברים המשמחים שקרו לנו. לגבי העתיד, אני חושב שאלמנטים מכל מקום עוד יכולים להיכנס בבוא היום ליצירה שלנו. אנחנו לא מרגישים שייכים לז'אנר מסוים, כך שמבחינתנו אין לנו גבולות וגם אין שום דבר שאנחנו יותר אוהבים מאשר לגלות דיאלוגים מוזיקליים חדשים ומעניינים".
בתחילת הדרך, הקטעים שלך היו מופשטים למדי, עם שמות כמו "Drinkee" ו-"Awoo". הלהיטים הטריים כבר קצת יותר בהירים, למשל ו-"Baby I'm a Queen". מה לגבי זה, הפעם מדובר היה במהלך מכוון?
"יש לנו שיר בקנה שהוא שוב קצת נונסנס, אבל בעיקרון אתה צודק. סופי אחראית לרוב הכתיבה שלנו ואני חושב שעם הזמן, ככל שנהיינו פופולריים יותר, היא הרגישה את החיבור לקהל הרחב וזה השפיע עליה. זאת לא היתה בהכרח התוכנית שלנו, אבל ככה דברים התפתחו. לסופי תמיד היה מה להגיד והיא אוהבת להתחבר עם אנשים. ברגע שהיא הבינה שיש קהל שמקשיב לה, אז הכתיבה שלה השתנתה".
סופי טאקר ב-FIFA
למען האמת, אני זוכר את השבוע בו הסינגל הראשון שלכם יצא ולכן מודע למהירות שבה הכל קרה לכם ובעצמי קצת נרגש ממנה. איך אתם חוויתם את זה? השנתיים האלה נראות לכם כמו יומיים?
"אני חושב שאנחנו כל כך בתוך זה, שאנחנו לא מרגישים שזה עבר מהר. אנחנו כל הזמן עובדים וכל הזמן עייפים. אין לנו כמעט כל יום חופשי. בכל רגע נתון, אנחנו נוסעים לאיזשהו מקום, מופיעים או מתראיינים, וכמובן שגם עובדים על מוזיקה חדשה. עוד לא מיצינו את המטרות שלנו והיינו רוצים להיות גדולים עוד יותר, להגיע לעוד קהל ובעיקר לבסס המשכיות ולהיות בשטח הרבה זמן. לדעתי העולם זקוק לכיף שאנחנו מציעים".
אתם לא מתים מעייפות?
"אנחנו כן. עובדה שסופי חולה כרגע ולכן רק אני מדבר איתך. כל יום נגמר אצלי בכך שאני נרדם בהסעה הביתה ואז חוזר ושם קרח על הרגליים. ההופעות שלנו אינטנסיביות. הן מסיבות דאנס עם המון זיעה. אנחנו עושים חימום במשך שעה ארוכה לפניהן, ואז עולים על הבמה ולא מפסיקים לקפוץ ולרקוד. כמובן שאני לא מתלונן, אלא גאה ומוקיר תודה על כל רגע ורגע".
כשאתה שומע את השירים שלך בפרסומות, זה משמח אותך או אולי דווקא להפך?
"זה תמיד מרגש אותי ובעיקר תמיד מפתיע אותי".
סופי טאקר בפרסומת לאייפון
מובן שקשה בימינו לדבר עם אמן בינלאומי המגיע להופיע בארץ, בלי לחזור אחורה ולשאול על עצם ההחלטה לעשות זאת. הרי בשבועות האחרונים, בעקבות האירועים בעזה, הקמפיין לחרם תרבותי תפס תאוצה מחודשת וגם הוביל הרכבים רבים לפרסם פוסטים במדיה החברתית בהם הבטיחו כי רגלם לא תדרוך כאן בקרוב. אז נכון, יש לא מעט מוזיקאים שעדיין באים, למשל רינגו סטאר ומורצ'יבה, אבל הם מדור אחר, פחות מודע וגם פחות לחיץ.
סופי טאקר, לעומת זאת, מגיעים מתוך האליטה הליברלית של החוף המזרחי - המקום האחרון שאפשר להגיד כי ה-BDS לא משפיע בו. אז למה, למרות הכל, הם באים כמו גדולים?
"כבר אחרי האי.פי הראשון שלנו שמנו לב שיש לנו קהל גם בישראל", מספר טאקר. "נוסף לכך, כמה חברים שלי שביקרו אצלכם סיפרו לי כי שמעו את המוזיקה שלנו מתנגנת פה ושם, אז אמרנו לעצמנו שאנחנו צריכים להגיע אליכם. העולם הוא מקום ענק והיה לנו קשה להספיק את כולו, אבל עכשיו נוצרה ההזדמנות לעשות זאת ולא רצינו לוותר עליה. עם זאת, אנחנו מודעים לקריאות לחרם ודיברנו על כך בינינו לבין עצמנו".
ומה אמרתם?
"שאנשים בישראל תמכו בנו לאורך כל הדרך ואנחנו חייבים להם, אז הופעה היא הדרך להשיב להם כגמולם. מה שאנחנו יכולים לתת חזרה זה ערב כיפי אחד שבו אפשר יהיה לשכוח מכל השיט ולברוח מכל הצרות. זה יהיה ערב של מוזיקה נטו, בלי פוליטיקה. אנחנו עושים את ההפרדה ואני נרגש מאוד לבוא ויודע שכך גם סופי, אפילו שהיא חולה מכדי להגיד לך את זה בעצמה".
כיוון שאמרת כי אתה חובב דאנס אירופאי, אפשר לשאול מה דעתך על "Toy" של נטע ברזילי?
"מה זה? מי זו?"
השיר הישראלי שזכה באירוויזיון.
"מה זה אירוויזיון?"
סופי טאקר יופיעו בישראל בחמישי 7.6, בהאנגר 11 בתל אביב, ב-21:00. עוד סיבה טובה לבוא: יחממו אותם Garden City Movement. כרטיסים אפשר לרכוש כאן.
אחד הלהיטים האחרונים של הלהקה
