בשנת 1987 יצא לאור הקליפ לשירו של מייקל ג'קסון smooth criminal והדהים את המעריצים ברחבי העולם בעיקר בשל צעד ריקוד אחד ספציפי שבו נראה כי כוח המשיכה אינו חל על הזמר. בקליפ ניתן לראות את ג'קסון נוטה קדימה בגוף ישר בזווית כמעט בלתי אפשרית של 45 מעלות ביחס לרצפה.
אמנם היה שם איזשהו טריק עם הנעליים, אבל קבוצה של מדענים ונוירולוגים החליטו להתעמק בביו-מכניקה מאחורי המוב הזה, שאותו שחזר ג'קסון שוב ושוב גם בהופעותיו מסביב לעולם. ולדבריהם, מלך הפופ באמת לא השתמש בחוטים או כבלים בלתי נראים כדי לעשות את זה, הוא לא היה זקוק להם.
עוד בנושא:
מסוגלים להחזיק בתנוחה הזאת הרבה זמן? זה מה שזה אומר עליכם
ויטיליגו: כשהעור מאבד את הצבע שלו
"מייקל ג'קסון הצליח לבצע מהלך שנוגד את כוח הכבידה ונראה כמעט לא אנושי - נטייה קדימה בזווית של 45 מעלות. כמה וכמה ממעריציו - ביניהם כמה מכותבי מאמר זה - ניסו לאורך השנים לשחזר את הצעד הזה ונכשלו חרוצות, תוך שהם נפצעים במהלך הניסיונות", כתבו החוקרים במאמר, שהתפרסם בכתב העת Journal of Neurosurgery.
זה כבר מזמן לא סוד שג'קסון נעזר באביזר במה שנוצר במיוחד כדי לסייע לו לבצע את התרגיל הזה: מעין מסמר שיצא מהרצפה בתזמון מדוייק ונתפס בנעלו של הזמר, מה שאפשר לרגליו להיצמד לרצפה בעוצמה הנחוצה כדי למנוע ממנו ליפול קדימה על הפרצוף. אבל גם הגוף שלו נשא בחלק גדול מהעומס.
הסודות שמאחורי ה'מוב' האגדי של מייקל ג'קסון
"יכול להיות שהיה לנו נחמד יותר לחשוב שמייקל ג'קסון הצליח לנפץ את הקשר שבין פיזיקה ופיזיולוגיה, אבל פטנט מסחרי שנרשם על שמו חושף שהצעד היצירתי הזה בוצע בעזרת המצאה מחוכמת", כתבו חוקרים. "אך גם עם עזרתן של הנעליים המיוחדות והתמיכה הנוספת שסיפק לו הזיז שהצמיד את רגליו לרצפה, עדיין מדובר בצעד קשה מאוד לביצוע, שדורש שרירי ליבה חזקים ברמה של אתלט מקצועי, שרירי שדרה חזקים ועבודת התנגדות לכוח המשיכה של שרירים בגפיים התחתונות".
למעשה, גילו החוקרים, שאת רוב העומס של התנוחה הזאת נשאו גידי האכילס שבעקביו של ג'קסון. ללא עזרת הנעליים, אפילו רקדנים מנוסים בעלי כושר יוצא דופן לא היו מצליחים להגיע לזווית של יותר מ-25 או 30 מעלות. באופן כללי, לא מומלץ לנסות את התרגיל הזה בבית כי רוב הסיכויים שתיפצעו.
השאלה האמיתית שעמדה לנגד עיניהם של החוקרים היא כיצד מייקל ג'קסון קרא תיגר על האופן שבו אנו מבינים את הביו-מכניקה של עמוד השדרה. "עם או בלי טריקים, ג'קסון היווה השראה לסגנון חדש של ריקוד, שאיתגר את האופן שבו הבנו עד אז את המנגנונים שעומדים מאחורי פציעות עמוד שדרה", כתבו החוקרים. וכאן נחשפת גם העילה המקורית למחקר הנוכחי - לנסות להבין אילו שינויים נוכל לראות בעתיד בתחום ניתוחי עמוד השדרה שיבוצעו ברקדנים.
"הזינוק החד בפופולריות של ריקוד, הן כאמנות והן כסוג של פעילות גופנית, יוביל בהכרח גם לסוגים חדשים של פציעות כתוצאה מהפעילות הזאת, שיאתגרו מנתחים המתמחים בעמוד השדרה. יש אנשים שעבורם הריקוד הוא החיים עצמם, ונותר לנו רק לחכות ולראות כיצד שתלים כירורגיים וטכניקות חדשות יעמדו בלחצים העתידיים", כתבו החוקרים.