בשבע השנים שחלפו מאז נפתחה, במושב בני ציון שבשרון, הפכה מסעדת גוז' ודניאל לחלק בלתי נפרד מהנוף במרחב 09. כמו בכל האזורים מחוץ לגזרת תל אביב, גם בשרון יש מעט מסעדות בסטנדרטים נאותים באמת. לא יהיה זה מופרך לומר שב-2011, כשגוז' ודניאל נפתחה (דאז בליווי המסעדנים המנוסים יורם וארי ירזין), לא הייתה שום מסעדה ראויה בשרון. נכון להיום, מדובר במסעדה מבוססת ומצליחה.
לגוז' ודניאל חלל עצום, אימתני ממש, עם בר ארוך במיוחד וחלל נוסף, חיצוני סגור, הפונה אל נוף פרדסים מוריק. העיצוב כפרי, עתיר עץ, עם וייב רטרו ברור. השולחנות אינם צפופים ויש תחושת מרחב נינוחה. היינו שלושה, ישבנו במרפסת בשעת אחה"צ של שבת, כשהמסעדה לא עמוסה מדי. היה נעים.
לכל הביקורות של אבי אפרתי
על המטבח בגוז' ודניאל אחראי השף שניר אנג-סלע. ניכר שהוא איננו מנסה לחדש או להסעיר. זו מסעדה שמטרתה להסעיד מאסות ולשם היא מכוונת. מאידך, ממסעדה מקומית שעוברים דרכה המונים אנחנו רגילים לקבל מטבח פופוליסטי, שקורץ למכנה משותף רחב ככל הניתן, אם אפשר דרך החיבור בין סוכר לאוממי או להבדיל: פסטות ופיצות לרוב. אלו גם אלו אינם חלק מהקונספט בגוז' ודניאל, שמכוונת למטבח צרפתי-ים תיכוני-מעט איטלקי, בלי שמץ פופוליזם. כבר מהתפריט ניכר שזה מקום שהתקינות חשובה לו. כשמגיע האוכל זה נעשה ברור אף יותר.
היינו שלושה והלכנו על שתי ראשונות ושלוש עיקריות - אחת לכל אחד. שווארמה ים (54 שקלים) וטרה מיסטה ירקות חורף וסלק (44 שקלים) היו הראשונות. שתיהן התגלו כראויות. במנת השווארמה היו נתחי מוסר ים עם הרבה בצל, טחינה ירוקה, פיתה ותבלינים. התיבול ה'מזרחי' היה מוחשי אך לא אגרסיבי מדי, ושמר על מידת עידון. בנתחי הדג החמימים ניכרה עסיסיות נאה. הפיתה הביתית הייתה טובה וריבוא הבצל המטוגן לא שמנוני. שום דבר לכתוב עליו הביתה אולי, אבל מנה מקומית שמבוצעת היטב ועונה על כל הציפיות.
מנת הטרה מיסטה נתנה בנעימות גם היא. על בסיס סלט חומוס גרגירי, שבלטו בו טעמי שום מעודנים ונוכחות של סלק שגם צבעה אותו באדום, נחו מיני ירקות שורש ופחמימות: ברוקולי, בטטה, לפת, אפונה, כרובית וזוקיני וגם גרגירי חומוס. זו הייתה מנה קרה, מאוזנת ומרעננת שמוכיחה שיודעים לעבוד כאן גם עם אוכל טבעוני.
המשכנו עם קונפי שוק אווז (102 שקלים), קלמרטה לוקוס (98 שקלים) והמבורגר (72 שקלים). במנת הקלמרטה הייתה פסטה בצורת קלמרי עם קונפי עגבניות שרי, זיתים ירוקים ונתחי לוקוס. אם הראשונות היו בהחלט טובות, הפסטה נעצרה ברף הסביר בלבד. שום דבר לא היה בעייתי, העגבניות טופלו במדויק, הדג (המועט) היה בסדר והרוטב עדין, אבל חיבור הטעמים התקשה להתגבש לכדי 'טוב' באמת. להבדיל מהראשונות, שהייתי שמח להזמין אילו חזרתי לכאן, למנת הקלמרטה לא דחוף לחזור.
הקונפי, לעומת זאת, היה עשוי לעילא. זו מנה צרפתית מסורתית שמקורה בחבל הדורדון שבדרום מערב צרפת, המבוססת על טכניקה עתיקת יומין של שימור הבשר בשומנו. שוק האווז הייתה טעימה ורוטב מתקתק עדין עשה לה טוב. גם הפירה החמאתי היה עשיר, חלק ומוצלח. קלאסיות במיטבה.
את ההמבורגר הזמנו כדי להתרשם מאיכות המנה שמן הסתם מוזמנת הכי הרבה בגוז' ודניאל; וגם כדי להרגיע את הטף. כל הרכיבים - לחמניה, צ'יפס וירקות - היו טריים; ניכר כי הקציצה עצמה, אדמדמה ובגודל נאה, הייתה מבשר ראוי. בורגר מכובד שגם מבוגרים יכולים לשבור בו קראש רגעי לבשר עם הרבה שומן.
לקינוח חלקנו קראק פאי (42 שקלים) שהוגש עירום, ללא תוספות וסלסולים. הוא הפתיע בכך שנמנע ממתיקות ועומס. טעמי הקוואקר נתנו לו מידה של עושר ושכבת שמנת חמוצה תרמה לאיזונו.
412 שקלים עלתה ארוחה לשלושה שלא היו בה רגעים מרגשים אבל שלמעט מנת הקלמרטה, שמרה על רף איכויות ראוי לכל אורכה. זה אולי לא מקום לבוא אליו לטובת גילויים מרעישים, אם כן, אבל אם מחפשים אוכל צרפתי-ים תיכוני שרלוונטי לכולם, ולא רק לפודיז שבחבורה, גוז' ודניאל מספקים את הסחורה ברוב הפרמטרים. נעים ומוקפד שם, השירות יעיל וסימפטי, התמחור הגיוני ואפילו מקדם הכפריות עשוי בחן, ולא מרגיש כמו קלישאה. אופציית מחוץ-לעיר סימפטית בהחלט.
גוז' ודניאל, אנשי בראשית 39, בני ציון. 09-7714122. לא כשר
חשבון בבקשה
