וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"גם אחרי שאיבדתי את אחותי אני יוצאת, מחייכת וחיה את חיי": כוכבת "הרמון" חושפת את הטרגדיה

22.2.2018 / 7:55

נועם לוגסי היא אחת השחקניות העולות בתעשיית הטלוויזיה. אחרי שחצתה את הגבול מעולם הילדים אל תחום הדרמה, היא מספרת בריאיון על הסכנה הממשית שאורבת לצעירים הנתונים להשפעה, על הטרגדיה המשפחתית שעיצבה אותה ועל השערורייה סביב "פוקסטרוט", בו כיכבה

צילום מסך

עולם הכתות הוא מרתק ומבעית בעת ובעונה אחת. השילוב של אובדן חירות מתוך בחירה, כביכול, לצד נאמנות מוחלטת ותחת מעטה מסתורין - פסיכולוגי או רוחני - מעורר את יצר הסקרנות, ואיתו גם את יצר הפחד. בישראל פועלות כיום לא פחות ממאה כתות כאלה ובהן עשרות אלפי נשים וגברים, מרביתם נותקו לא רק מהסביבה והמשפחה שלהם, אלא גם מהערכים והאמונות שלהם. קל למדי לבקר במידת רחמים את הקורבנות, אבל הדיון בנושא מתמצה לכדי המסקנה שקל יותר להיקלע לכת ממה שנהוג לחשוב, במיוחד לצעירים וצעירות שנמצאים בתקופה קשה ומאתגרת בחיים.

הסדרה החדשה של רשת, "הרמון" (מדי יום חמישי בשעה 21:00) נוצרה בהשראת תופעת הכתות, ובמיוחד מזו המוכרת ביותר בארץ, זו של גואל רצון, והיא מעוררת בצופה את אותן תחושות של סקרנות ופחד: סקרנות לגורל הדמויות, והפחד לאבד בעצמך אדם קרוב אל תוך עולמו של מנהיג רודף כוח ושליטה. "מה שלמדתי מהסדרה זה שאי אפשר לשפוט, ועד שאתה לא בנעליים של מישהו - אתה לא יכול להגיד שלך זה לא יקרה", אומרת בריאיון לוואלה! תרבות נועם לוגסי, המשחקת בסדרה את הגר, צעירה הנתונה לפיתוייו של מנהיג כת בשם שבתאי צדיק (אלון אבוטבול). באותה כת חברה גם אחותה הגדולה מאיה (חן אמסלם זגורי) למרות רוחם, המובנת, של בני המשפחה. לוגסי, רק בת 22, הבינה במהלך הצילומים שהיא בעצם לא שונה בהרבה מכל אותן נערות בנות גילה שנשאבו אל תוך אותו עולם מרתק ומבעית. "הייתה סצנה מסוימת שצילמנו עם אלון, ובה תוך כדי שהוא מדבר איתי ואני עונה את הטקסט שאני צריכה להגיד, עובר לי בראש 'וואו, אני מאמינה לו', היא אומרת.

נועם לוגסי. ראובן קסטרו
"עבר לי בראש שאני מאמינה לו". נועם לוגסי/ראובן קסטרו
לא הייתי שמה את האישה במקום החלש - אני לא חושבת שיש איזהו מרכיב בנשים האלה שקשור לזה שהן נשים, אני חושבת שזה אינדיבידואלי ושזה יכול היה לקרות גם לגבר

אז למרות הכל, היית יכולה בעצמך ליפול בקסמיו של איש כמו שבתאי צדיק?

"כן, לגמרי. זה ממש הלחיץ אותי באותו הרגע, כי אמורה להיות איזושהי הפרדה".

ובראייה רחבה יותר, העבודה על הסדרה שינתה משהו בתפיסה שלך את אחד מהנושאים המהותיים שהסדרה נוגעת בה? למשל, שאלות של רצון חופשי, ויתורים והקרבה, או של כוח או חולשה של נשים?

"זה פתח לי את הראש בעיקר, נחשפתי לדברים שלא הייתי מודעת אליהם. אני לא הייתי שמה את האישה במקום החלש - אני לא חושבת שיש איזהו מרכיב בנשים האלה שקשור לזה שהן נשים, אני חושבת שזה אינדיבידואלי ושזה יכול היה לקרות גם לגבר. אולי בצורה אחרת, אבל זה לא בגלל שהן נשים, ונשים הן עם חלש. ממש לא".

ההשקה של הסדרה זכתה לנתוני צפייה מעולים לתכנית דרמה, אפילו הצלחתם לעקוף את "מאסטר שף". זו לא משימה קלה לגבור על תכנית ריאליטי באמצעות דרמה - הופתעת מהנתונים?

"זה באמת הפתיע את כולם, אבל יחד עם זאת אנחנו מאוד מאמנים בסדרה, בתוכן ובקאסט שלה. כל הנתונים הסתכמו לכדי סדרה איכותית ולא היה לי היה ספק שאנשים יראו אותה, אבל זה היה מעל לכל הציפיות".

נועם לוגסי. ראובן קסטרו
"בדרמות יש רבדים עמוקים יותר לרדת אליהם". נועם לוגסי/ראובן קסטרו

הנחיתה של לוגסי בפריים טיים של רשת עם "הרמון" השלימה שנה קריטית בקריירה הצעירה שלה, ואת המעבר שעשתה מעולם סדרות הנוער והילדים למגרש האמיתי של הגדולים - הדרמה. אחרי תפקיד בכורה טלוויזיוני ב"השמיניה - הדור הבא" של ערוץ הילדים ולאחריו תפקיד נוסף בסדרה "נעלמים" של ניקולודיאון, בשנה החלפת היא מככבת בדרמת המתח "בתולות" של HOT, שביחד עם "הרמון" ממצבות אותה כאחת השחקניות הצעירות המסקרנות ביותר בסביבה, והיא אפילו לא בוגרת בית ספר למשחק.

עשית לאחרונה מעבר מקצועי די משמעותי בקריירה. זהו, את כבר לא רק כוכבת נוער. מה ההבדל בין להיות על סט של הפקה לערוץ הילדים או ניקולודיאון, לבין כזה של HOT או רשת? איך זה מרגיש?

"זה כמו ההבדל בין לשחק בטלוויזיה ולשחק בתיאטרון. שניהם כיפיים, ולכל אחד יש את היתרונות שלו. בסדרות נוער מצלמים ומריצים הרבה יותר סצנות ביום, ובדרמות זה יותר רחב, יש לך יותר זמן להבין מה אתה עושה ויש רבדים יותר עמוקים לרדת אליהם".

וזה בשבילך תהליך לינארי, לעבור לדרמות? או מבחינתך להמשיך גם עם סדרות נוער.

"אני עדיין משחקת ב'נעלמים', אנחנו מצלמים את העונה השלישית ואין שמחה ממני. אני מאוד מאוד אוהבת את הקאסט ואת ירון ארזי היוצר והכי כיף לי בעולם. אני לא אגיד שעכשיו כי שיחקתי ב'הרמון' אז לעונה הבאה תוותרו עלי. להפך, אני מאוד נהנית".

בניגוד להרבה מהקולגות שלך, לא השלמת לימודי משחק. אז איך מצאת את עצמך בתעשייה?

"בגיל 17 החלטתי שאני פורשת מהצופים, אחרי שהייתי שם בערך כל החיים. זה היה צעד מאוד דרמטי וכואב אבל רציתי להתעסק במה שהלב אומר. אז נרשמתי לחוג תיאטרון והעלינו הצגה, פרסמתי אותה בפייסבוק, ואז מישהי שהייתה איתי בבית הספר כתבה לי שיש אודישנים לעונה החדשה של 'השמינייה' ודחפה אותי ללכת. הסתכלתי על השיחה הזו בדיעבד וראיתי שלא הייתי קלה לפיצוח, היא הייתה ממש צריכה לשכנע אותי. אחרי הצבא רציתי ללכת ללמוד, הייתי נגד ללכת לאודישנים בלי ניסיון ובלי רזומה של לימודים, אבל הלכתי וקיבלתי את התפקיד. בהמשך נכנסתי לסוכנות - ומשם התגלגלתי".

וזה משהו שאת חושבת לעשות בעתיד, להשלים לימודים? או שאת מרגישה עכשיו שכבר אין לך בזה צורך.

"מאוד מעניין אותי ללמוד דברים אחרים דווקא, כמו קורסים של שפת גוף או פסיכולוגיה שבעיני הם מאוד חשובים בתור שחקנית. למרות שיש תיאוריות שדווקא נוגדות את מה שאני אומרת, שמשחק וזה ההפך מפסיכולוגיה. אבל אם ללכת וללמוד בבית ספר למשחק - אני לא יודעת. כרגע זה לא מרגיש לי הכי חשוב. זה ממש לא דבר פשוט להקריב שלוש שנים מהחיים שלך, אז אם זה לא בוער - אסור ללכת. אם זה יבער בי, אני אלך".

עוד באותו נושא

מרבה דאגה: "הרמון" הופכת את פרשת גואל רצון לדרמת מתח עשויה היטב

לכתבה המלאה
נועם לוגסי. ראובן קסטרו
"אם לימודי משחק יבערו בי - אלך. אם לא, אסור ללכת/ראובן קסטרו
לא ישבתי בבית וחשבתי שאני רוצה לדבר עם התקשורת על זה שאחותי נפטרה. אבל אני מרגישה שאני נותנת לה את המקום המכבד שמגיע לה וזה מנציח אותה, לדבר על האדם המדהים שהיא הייתה

הדרך של לוגסי אל הפריים טיים הטלוויזיוני הייתה מלווה במהמורה אישית לא קלה. אחרי שהסתיימו הצילומים של "בתולות" ורגע לפני שהחלו הצילומים של "ההרמון", נודע לה כי אחותה הגדולה, דניאל, שמה קץ לחייה. דניאל הייתה רק בת 29 במותה, והטרגדיה אף קשה יותר על רקע העובדה שהיא הותירה אחריה תינוק שהיה אז בן ארבעה חודשים בלבד, ושהסיבות שהביאו אותה לקחת את חייה נותרו עד היום עלומות להוריה ולשתי האחיות שהותירה אחריה. את הריאיון אנחנו מקיימים כמה ימים לאחר שאייפון של המשפחה, ועליו זיכרונות מדניאל, נגנב. "זה בטיפול של המשטרה, אני לא יודעת מה יהיה עם זה", אומרת לוגסי בעצב.

מה קרה?

אחותי (גל, האחות האמצעית, ד.א.) תרגלה יוגה בים, ושלושה אנשים חשודים הסתובבו לידה. היא חשדה בהם, אבל אז אמרה לעצמה - להפך, תורידי את הסטיגמות, תעצמי את העניינים ותמשיכי בשלך ואל תחשבי שבאים לעשות לך משהו רע. ומה שקרה זה הפוך על הפוך והם גנבו לה את הטלפון והארנק. מישהו שמצא את הארנק בהמשך החזיר אותו אליה, אבל את האייפון עם כל הזיכרונות עליו היא לא הצליחה לקבל".

אנשים שונים נוטים להתמודד עם אובדן בדרכים שונות. עושה רושם שאין לך קושי לדבר על ההתאבדות של דניאל, להיחשף ולדבר על הטרגדיה המשפחתית. אני תוהה אם זה עניין של אישיות, או שזה עבורך עוד כלי להתמודדות.

"גם וגם. אני לא עושה את זה באופן מודע, לא ישבתי בבית וחשבתי שאני רוצה לדבר עם התקשורת על זה שאחותי נפטרה. אבל אני מרגישה שאני נותנת לה את המקום המכבד שמגיע לה וזה מנציח אותה, לדבר על האדם המדהים שהיא הייתה. מעבר לזה יש את הצד של המשפחה שלי, ככה חונכתי. אנחנו המשפחה הכי פתוחה ומקבלת ואוהבת, והנושא הזה לרגע לא טואטא מתחת לשטיח אלא להפך. מיד דיברנו על זה, הלכנו לטיפול ביחד ועשינו חוויות משפחתיות שקשורות לנושא הזה כדי לתת לו מקום. מאוד חשוב לנו לדבר על זה גם אחד עם השני, וגם החוצה".

"מה שהכי חזק מבחינתי זה מה שאנשים מקבלים כשהם רואים אותי, או כל אחד אחר מבני המשפחה שלי כשאנחנו מדברים על זה - הבחירה בחיים. זה חשוב מבחינתי יותר מהכל. זה מראה שלמרות מה שעברתי אני מחייכת ועושה צחוקים ונפגשת עם חברים וחיה ונהנית. ככה אני חווה את החיים שלי".

גם את אחותך השנייה, גל, הטרגדיה תפסה באמצע זינוק בקריירה, נכון? היא הייתה זמרת הליווי של יהודה פוליקר ושל מוקי ובדיוק קיבלה הצעה להצטרף לעילי בוטנר וילדי החוץ. אפשר להגיד שהתמודדתן עם הכאב באופן די דומה. אפילו תיעלתן אותו.

"יותר מזה. בתוך השבעה, היא הלכה להופיע כי זה היה לה מאוד מאוד חשוב, ולי הייתה חזרה על משהו קומי שממש דרש ממני לצאת מהווייב האכזרי של השבעה ולנסות להצחיק. שתינו ידענו שזה מה שדניאל הייתה רוצה, ושתינו ממש באותו תזמון יצאנו מהדיכאון והמשכנו הלאה. וזה היה מאוד בריא, בדיעבד".

פרומו הרמון, אלון אבוטבול, חן אמסלם זגורי - תמונה חתוכה. טל גבעוני,
"מאד אוהבת את הקאסט". אלון אבוטבול וחן אמסלם/טל גבעוני

ב'הרמון' הייתה סצנה של הלוויה שהיית צריכה להשתתף בה, ממש כמה שבועות אחרי ההלוויה של דניאל, נכון?

"כן, בדיוק חודש".

ספרי לי מה עבר עליך בצילומים.

"נראה לי שזה הדבר הכי מזוכיסטי שעשיתי. ביקשתי מההפקה מראש שאני לא אתבשל שם ושלא אצטרך לחכות בבית קברות, שיתחשבו בי וייקחו אותי לשם בשנייה שצריך לצלם וייקחו אותי משם חזרה בשנייה שזה נגמר. הם היו מדהימים ומתחשבים בטירוף. זה גם מוזר, הסצנה הזאת היא המקום היחיד בכל הסדרה שבו לא הצלחתי לבכות מהלב. בכל סצנה שיש, ואנחנו נראה את זה גם בפרקים הבאים, בכל אחת מהן שאני בוכה בה זה הבכי האמיתי שלי שיוצא מהנשמה שלי ומהכאב האישי שלי. שם זו הייתה הפעם הראשונה שמשהו בי נחסם. התת-מודע שלי דיבר ואמר 'זהו, זה יותר מדי. את לא בוכה כאן בשביל להשתמש בזה'. ממש נחסמתי. זה היה קשה מדי".

במבט לאחור, איזה מקום היה לסדרה בהתמודדות שלך עם המוות?

"מאה אחוזים. אני לא יודעת איך הייתי עובדת את ארבעת החודשים הראשונים בלי ההפקה המדהימה הזו. הם אימצו אותי".

נועם לוגסי. ראובן קסטרו
"דווקא בטקס ההלוויה לא הצלחתי לבכות"/ראובן קסטרו

בין הצילומים לתכניות טלוויזיה שונות הספיקה לוגסי גם לטעום טעימה מהמסך הגדול, עם תפקיד קטן בסרט "פוקסטרוט" של שלמה מעוז, שזכה לצד תשבחות המבקרים גם להשמצות מצד שרת התרבות מירי רגב - שטענה כי הוא מוציא את דיבתו של צה"ל רעה. "אני בוחרת לא להתעסק בזה", אומרת לוגסי בתשובה לשאלה האם בתור מי שלקחה חלק בהפקה היא מצליחה להבין את הטענות הפוליטיות נגד הסרט. "בכל מה שקשור באומנות, אני בוחרת שלא להתעסק בפוליטיקה בכלל. לא משנה אם זה נכון או לא נכון, אני מסתכלת על זה בתור אומנות ובתור מה שיש מאחוריה".

אז גם את לא הצלחת להבין את הטענות.

"לא הסתכלתי על זה בעין בוחנת או מבקרת. לא מתוך מקום שאני לא רוצה לדבר על פוליטיקה, תשאל אותי מה דעתי הפוליטית - אין לי בעיה להגיד. אבל כשמדברים על אומנות מדובר באומנות, ולערב פוליטיקה ואומנות זה משהו שלא צריך לעשות. לא בתור אדם ולא בתור שחקנית".

אפרופו פוליטיקה ואומנות, בחודש שעבר פורסם שמשרד התרבות מנע את ההשתתפות של אביב גפן בטקס המשואות בהר הרצל והיו רמיזות שזה קשור לזה שהוא לא השלים שירות צבאי. כיוון שגם את לא השלמת שירות צבאי, וכיוון שיותר ויותר אמנים ושחקנים נתונים לביקורת פוליטית - חשבת פעם שאולי זה עוד עשוי להיות לך לרועץ?

"אני לא חווה או מרגישה את זה, אבל כל כל אחד והמסלול שלו. שחררו אותי מהצבא, אני אפילו לא השתחררתי בכוחות עצמי. הייתי מאושפזת בגלל זיהומים חוזרים ולא הייתה ברירה. רציתי לשרת, אפילו היו לי מחשבות על לצאת לקצונה כמו אחותי הגדולה. אני מאוד מאוד אוהבת את המדינה, הייתי מדריכה בצופים וחונכתי לערכים של אהבת הארץ, אני מאוד מחוברת למדינה הזאת. אז אם ביום מן הימים אני אתקל בזה שישימו לי רגל - אז אתמודד. אני חושבת שנתתי למדינה את מה שיכולתי, ושאני מקבלת ממנה בחזרה".

איזה תפקיד לא היית עושה?

"יכול להיות שבגלל שאני עדיין ילדה, אז לא הייתי עושה עירום. אבל הכל תלוי בתפקיד ובהצדקה שלו, ואיפה זה תופס אותי בחיים. אבל אני אף פעם לא אעשה משהו שאני ארגיש איתו בנוח".

אחד הדברים שאת הכי מרגישה איתם בנוח זה לעשות חיקויים, עושה רושם. זה רק תחביב, או שזה משהו שהיית רוצה לשלב גם בקריירה?

"החיקויים זה מה שהתחלתי איתו. כשהייתי בבית הספר היסודי היינו עושים פאנל של 'ארץ נהדרת' ואני הייתי אחראית על החיקויים. זה משהו שמלווה אותי מאז ומתמיד, הרצון לקחת חלק בקאסט הזה (של ארץ נהדרת, ד.א.). אם זה צריך לקרות זה יקרה. אני אוהבת לעשות חיקויים יותר מכל דבר אחר. אז הלוואי".

נועם לוגסי. ראובן קסטרו
"לערב פוליטיקה ואומנות זה משהו שלא צריך לעשות". לוגסי/ראובן קסטרו
נועם לוגסי. ראובן קסטרו
לוגסי/ראובן קסטרו

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully