אף פעם לא אבין אנשים שהולכים לאכול חומוס של אבו חסן ביפו בשבת. חומוס מבחינתי אוכלים במהלך השבוע כאשר יום העבודה חלש, או כאשר לא מתוכנן שום דבר רציני באופק כמו למשל נסיעה בינעירונית ממושכת. מביאים גיחה קצרצרה לאבו חסן ביפו ויורדים על מנה של חומוס במהירות, כאילו מישהו רודף אחרייך. אף פעם לא ישבתי לאכול חומוס כשיש לי זמן, להיפך. זה כמו להזמין אספרסו ולשבת על הכוס הקטנטנה שעה שלמה, לא מסתדר לי. אותו הדין לגבי חמין. יש מקומות ברחבי בני ברק שמגישים צ'ולנט לחובבנים במהלך יום רביעי, לא ליפול במלכודת, בדקתי בשבילכם, אין לצ'ולנט אותו טעם ביום רביעי.
כאשר נכנסים לרחוב ראב''ד בבני ברק, לרגע נדמה שהגענו לירושלים. בני ברק היא לא מהערים המאורגנות בארץ, הבלגן והקדושה חוגגים ושוררים בה יחדיו, כתף אל כתף. ביום חמישי במיוחד, כשממש לא מומלץ לנהוג בעיר עם רדיו דולק, כל כך הרבה אנשים וילדים על המדרכות וכולם חוצים את הכביש איפה שהם רוצים.
אל תנסו למצוא חנייה על הרחוב ליד הצ'ולנט של הלל, אין חנייה בדרך כלל. לא צריך נעלי הליכה, פנו שמאלה אחרי המקום ויש חנייה בלי סימון. מה שהיה פעם שלט ועליו כתוב שמו של המקום קצת נמחק, אבל תוכלו לזהות אותו לפי כמות האנשים שצובאת עליו כל שעות הערב, ברוך השם. יש קופה בכניסה לחנות, לא לשכוח את הקופה ביציאה בבקשה. ממשיכים פנימה לדלפק ולעמוד בתור בנימוס, תוך שמירה על ערנות. יש כאן לפעמים עקפנים מקצועיים בלבוש חסוד, המקום של הלל נמצא במיקום אסטרטגי, ממול לכולל/ישיבה. אבל אין מה להתעצבן, אם אתם רואים אברך צעיר לחוץ, תנו לו לעקוף, מקסימום תשאלו אותו אם הוא ממהר ללימודים. תחייכו לזבנים במקום ותהיו מנומסים אליהם, הם עובדים קשה וחייבים לקבל את היחס הכי טוב שאפשר למרות שלפעמים הם קצרי רוח שלא באשמתם, כל העולם כמעט רוצה את הצ'ולנט של הלל ככה ורק ככה, תהיו קצרים בהזמנה וברורים.
לכל הטורים של המונה טועם
אז מה בצ'ולנט? יש עוף והרבה, עם אורז. הלל לא מכניס גרונות לצ'ולנט. כאן תמצאו חתיכות על עצמות של עוף רך אחרי בישול ממושך, כזה שממיס את העוף. צ'ולנט הבקר של המקום ידוע ומוכר וטעים, אבל מפיל בהתאם, כך שנצמדתי לעוף. כשאתם בתור, אל תשכחו לבקש את הקישקע של הלל, לא הקישקע המתפורר, אלא אותו קישקע בקר שמן בלי להתבייש, שמגיע בצלחת נפרדת וממשיך את מגמת הרכות הנמסה בפה. התוספת הזאת היא שמביאה את הצ'ולנט עוף של הלל לכדי דרגת שלמות.
הלל הכניס לתוכו את כל הלב וכל טוב השומן שאפשר, לאכול ולהתמוגג. הצ'ולנט עוף מלא כל טוב, השעועית נמסה גם כן בתוך התבשיל ונכנעת אל תוך השומן וכל שאר הטוב, אבל נשארת נגיסה ומלאת טעם, לא סתם יש אסכולה שלמה בבני ברק שלא מוכנה לשמוע על צ'ולנט אחר אלא של הלל, תפוחי האדמה בחתיכות דשנות, שכבתם החיצונית של תפוחי האדמה נושאת בעול השבת וטעמה המיוחד, חלקם הפנימי בושל אל תוך עצמו לרכות מבורכת.
חוץ מזה, אם אתם בעלי סיבולת לב-קיבה טובה, תבקשו גם קיגל של איטריות (5 שקלים לחתיכה לא קטנה בכלל). אל דאגה, הוא לא מתוק מדי. אגב, קיגל טוב צריך להיות חם ואני לא מתבייש להגיד, מתבקש לחמם במכשיר שמחמם מהר מדי. אי אפשר לאכול אותו אם זה לא מהביל וחזק. בזמן שאוכלים אצל הלל קהל הלקוחות ממשיך לזרום פנימה, ממלא כלים לקחת הביתה או יושב לאכול. פתאום קבוצת תיירים נכנסת אחרי מדריכה חייכנית, הרגשתי לרגע קל פחות לבד בלי הכיפה על הראש. גם אני יצאתי משם בחיוך, כשכל התענוג כולו עלה לי 22 שקלים.
הצ'ולנט של הלל. רחוב ראב''ד 32 בני ברק. 03-5796826. ה' 10:30-23:30 ו' 0900-1400. כשר למהדרין לנדא
