בווידיאו: ב-NBA נפרדים מקווין גארנט
תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 34:48, מקום חמישי במזרח
סיימו את העונה: בהפסד 4:2 לאטלנטה בסיבוב הראשון
לידיעת הקורא סם הינקי: ככה נראה תהליך. בשנה השלישית של עידן בראד סטיבנס, בוסטון המשיכה להתקדם עד לצמרת הנמוכה של המזרח, מבלי לוותר על אף אחד מהנכסים שלה. סטיבנס המשיך להיות הכוכב הגדול של הקבוצה, האיש שתהליך הבנייה המואץ מיוחס קודם כל לו. הוא לקח חבורה מוגבלת מאוד מבחינת כישרון, שהקלע השני המוביל שלה הוא אייברי בראדלי והשלישי הוא ג'יי קראודר, ל-48 ניצחונות, שהכניסו את הסלטיקס ללימבו של מקומות 3-6 במזרח. גם על הפרקט נולד כוכב בבוסטון, כאשר איזייאה תומאס הפך לכוח ההתקפי המוביל, עם 22.2 נקודות ו-6.2 אסיסטים למשחק. מי שהיה אמור להיות השחקן השישי של הקבוצה, הפך לנציג שלה באולסטאר.
סטיבנס המשיך להטמיע בשחקנים את יסודות הכדורסל שלו. בוסטון שיחקה מהר, בקצב השלישי בליגה, לא רק בגלל משחק ריצה, אלא גם בזכות השיטה של סטיבנס, בה התרגילים המגוונים מתחילים מוקדם ומובילים לזריקות נוחות, לפני שההגנה היריבה מספיקה להתארגן. אך עיקר כוחה של בוסטון היה בהגנה, שהייתה הרביעית בליגה בעונה הרגילה במדד היעילות ההגנתית. הסלטיקס הסתמכו על שחקני חוץ אגרסיביים, כמו בראדלי, קראודר ומרכוס סמארט, כדי לכפות הרבה מאוד איבודים (16.4 למשחק, מקום שני בליגה) ואחוזי שלשות נמוכים (33.6 אחוזים, מקום רביעי בליגה). התיאום, המשמעת וההתלהבות, שמאפיינים קבוצות של סטיבנס, יצרו יחידה הגנתית איכותית שחיפתה על מחסור בשחקני פנים הגנתיים טובים (פרט לאמיר ג'ונסון היעיל).
בפלייאוף, בוסטון פגשה את אטלנטה, שסיימה עם מאזן זהה אך זכתה בביתיות. המשחק הראשון היה צמוד והסתיים בניצחון ההוקס בנקודה, אך בו בוסטון גם איבדה את בראדלי להמשך הסדרה בעקבות מתיחה ברצועה. קראודר וקלי אוליניק שיחקו פצועים, מה שעוד יותר הקשה על הסלטיקס למצוא שחקנים שייצרו נקודות באופן עקבי, בדרך ל-38.4 אחוזים מהשדה מול ההגנה הנהדרת של אטלנטה. הביתיות וההגנה עוד עזרו לבוסטון להשוות את הסדרה ל-2:2, אך בכך תשו כוחות השחקנים של סטיבנס ואטלנטה ניצחה את שני המשחקים הנותרים בקלות.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: אל הורפורד (חופשי, מאטלנטה), ג'יילן בראון (רוקי, בחירה שלישית), ג'רלד גרין (חופשי, ממיאמי), דמיטריוס ג'קסון (רוקי, בחירה 45), בן בנטיל (רוקי, בחירה 51), דמיון לי, ג'יילן ג'ונס ומרכוס גורגס-האנט (חוזים לא מובטחים למחנה האימונים)
עזבו: אוון טרנר (חופשי, לפורטלנד), ג'ארד סאלינג'ר (חופשי, לטורונטו)
בקיץ האחרון, דני איינג' החל לקבל דיבידנדים ראשונים על מה שעשה בשנים האחרונות. בוסטון מיצבה את עצמה כיעד אטרקטיבי מאוד לשחקנים חופשיים, מה שעזר לה לשכנע את השחקן החופשי השני בחשיבותו הקיץ להגיע. אל הורפורד עזב את אטלנטה לאחר תשע שנים ובגיל 30 ייצא לדרך חדשה וירוקה, לאחר שחתם על חוזה לארבע שנים, במסגרתו ירוויח 113 מיליון דולר. למשך דקה וחצי, בסלטיקס קיוו שההגעה של הורפורד תשכנע גם את המבוקש מספר 1 להצטרף ולאיינג' היו כלים לפנות מקום מתחת לתקרה לקווין דוראנט, אולם לצערו, גם לגולדן סטייט היו כלים.
הורפורד הוא לא שחקן נוצץ, אך התפתח להיות אחד הסנטרים היעילים בליגה. השדרוג שהוא יביא ביחס לג'ארד סאלינג'ר, אותו יחליף, יהיה עצום, גם בהתקפה (שחקן של 50.5 אחוזים מהשדה מול שחקן של 43.5 אחוזים מהשדה, למרות שהורפורד זורק יותר מבחוץ) וגם בהגנה (סאלי נחשב לאחד הסנטרים הפותחים החלשים בליגה מבחינה הגנתית, הורפורד לאחד הטובים). הוא צפוי להשתלב בקלות במערכת המורכבת של סטיבנס, להניע את ההתקפה בזכות יכולת המסירה וחוכמת המשחק שלו ולהרחיב את האופציות ההגנתיות של המאמן שלו. סטיבנס יוכל להשאיר אותו קרוב לטבעת או לשלוח אותו לסגור זוויות מסירה, כפי שעשה באטלנטה בהצלחה. הוא יוכל להשתמש יותר גם בחילופים אוטומטיים, כי הורפורד נייד מספיק כדי להסתדר. בכל מקרה, הורפורד ייתן הרבה בטחון לגארדים הלוחצים והגנה, שלפניו הייתה הרביעית בליגה, תוכל להיות איתו הכי טובה ב-NBA.
פרט להחתמה של הסנטר החדש, עיקר העבודה של איינג' הייתה בדראפט. הוא אגר בחירות ולא הצליח להשתמש בהן לטרייד, אז הוא הגיע לדראפט עם לא פחות משמונה בחירות, כאשר גם כך הסגל שלו די מלא. גולת הכותרת של הדראפט הייתה הבחירה השלישית, שבוסטון קיבלה דרך ברוקלין (היא תקבל עוד שתי בחירות מברוקלין בשנתיים הקרובות) ועמה איינג' בחר בג'יילן בראון. עם שבע הבחירות הנוספות, הוא לקח שלושה שחקנים שלא יהיו בקבוצה בעונה הקרובה, המסקרן בינהם הוא הפורוורד הצרפתי גרשון יאבוסלה, שהלך לשחק בסין, שלח שתי בחירות סיבוב שני גבוהות לממפיס תמורת בחירת סיבוב ראשון עתידית והחתים שתי בחירות סיבוב שני: הפוינט גארד דמיטריוס ג'קסון ושחקן הפנים הגנאי בן בנטיל, שחתם על חוזה חלקי.
יחד איתם, יהיו לבוסטון 17 שחקנים עם חוזה לעונה הקרובה, שמונה מתוכם בני 22 ומטה, חלקם יבלו זמן בליגת הפיתוח. עם שלל הצעירים הללו, השחקנים שנשארו בחו"ל ובחירות הדראפט העתידיות, בעיקר השתיים של ברוקלין, איינג' ממשיך להחזיק ביכולת לבנות חבילת טרייד אטרקטיבית לכל שחקן שיתפנה במהלך העונה.
בראון נחשב לבחירה יחסית מפתיעה במקום השלישי, בין היתר כי הסברה הייתה שאיינג' יחפש שחקן פנים. בראון הוא סמול פורוורד, אך הוא עשוי לשמש גם כפאוור פורוורד בהרכבים נמוכים. מדובר בשחקן אתלט ופיזי, עם יכולת חדירה נהדרת ופוטנציאל הגנתי גבוה מאוד. הקליעה שלו מבחוץ לא מספיק טובה ולא בטוח שהוא יוכל להפוך לשחקן רוטציה משמעותי בקבוצה חזקה באופן מיידי. הוא אמור לקבל חלק מהדקות שהתפנו בעקבות העזיבה של אוון טרנר, אך מדובר בשחקן שונה מאוד וסטיבנס כנראה יעדיף להשתמש בגארדים נוספים, כי טרנר היה עושה המשחק השני שלו לצד איזייאה. מי שעוד צפוי לנגוס בדקות הפנויות הוא מומחה השלשות ג'רלד גרין, שחוזר לקבוצה שבחרה בו לפני 11 שנים. אחוזי הקליעה מבחוץ היו נקודת תורפה של בוסטון וגרין יוכל מאוד לעזור לה בכך, אך מדובר בשחקן שמתקשה להשתלב בשיטות מורכבות ולא בטוח שיתאים לסטיבנס.
מה מי מו
חמישייה: איזייאה תומאס, אייברי בראדלי, ג'יי קראודר, אמיר ג'ונסון, אל הורפורד
ספסל: טרי רוזייר, דמטריוס ג'קסון, מרכוס סמארט, ג'רלד גרין, אר ג'יי האנטר, ג'יימס יאנג, ג'יילן בראון, יונאס ירבקו, ג'ורדן מיקי, קלי אוליניק, בן בנטיל, טיילר זלר
מאמן: בראד סטיבנס (עונה רביעית)
מועמד לפריצה: טרי רוזייר. ליגת הקיץ היא לא בהכרח מדד מוצלח, אך כשרוב הצעירים של בוסטון שיחקו בה ביחד, לא היה ספק מי היחיד שנראה מוכן לקפיצת מדרגה. רוזייר הוא גארד דינמי, שיכול להשתלב בקלות במערך ההגנתי של סטיבנס, אך בעונה הראשונה לא הצליח לבוא לידי ביטוי מבחינה התקפית. לאחר הפציעה של בראדלי, סטיבנס נתן בו אמון מפתיע בפלייאוף, בעיקר בהרכבים הנמוכים בהם הרבה להשתמש. העזיבה של טרנר יוצרת צורך במוביל כדור נוסף, בעיקר בדקות המנוחה של תומאס, רוזייר עשוי להיות המרוויח מכך ולקבל הזדמנות ביחידה השנייה, לצד מרכוס סמארט. אם הוא יצליח להגיע לטבעת והזריקות מבחוץ יתחילו להיכנס, שני דברים שהוא בהחלט אמור להיות מסוגל לעשות, הוא יוכל לתפוס מקום קבוע ברוטציה.
מועמד לדעיכה: קלי אוליניק. ככל שקבוצה מתקרבת לצמרת הגבוהה, היא צריכה לקבל החלטות קשות יותר. אוליניק נכנס לעונה הרביעית שלו ובסופה בבוסטון יצטרכו להחליט האם הם רואים בו שחקן רוטציה עתידי, שראוי לחוזה ארוך טווח. אוליניק מוערך בקבוצה, בעונה הרגילה המספרים ההגנתיים שלו היו טובים ואת ההיעלמות שלו בפלייאוף ניתן לייחס לפציעה שהחמירה, אך בבוסטון יצטרכו להחליט האם שחקן מסוגו, פאוור פורוורד די גמלוני שמתקשה לשמור על שחקני חוץ, מתאים לרמות הגבוהות של ה-NBA בימינו. גם אם לא היה פצוע, הוא היה מתקשה מאוד לשמור על פול מילסאפ שכיכב בסדרה ההיא. ככל שהסדרה התקדמה, סטיבנס הסתמך יותר על יונאס ירבקו הנייד ועל הרכבים נמוכים. שתי האופציות האלה יהיו קיימות גם השנה.
אקס פקטור: מרכוס סמארט. בוסטון תהיה קבוצה טובה מאוד בעונה הקרובה והשחקן ששדרוג שלו יוכל להפוך אותה למצוינת הוא סמארט. השנתיים הראשונות שלו ב-NBA היו איומות מבחינה התקפית, אחוזי הקליעה שלו היו הנמוכים ביותר של שחקן כלשהו בשנתיים הראשונות בליגה, אבל הוא עשה לעצמו שם כשחקן הגנה נהדר וייחודי. הגארד הפיזי מסוגל להפעיל לחץ שחונק כל שחקן ויכול לשמור על כמה עמדות, כאשר השיא היה במשחק 4 בפלייאוף, בו מילסאפ חגג עם 45 נקודות עד שבמאני טיים דווקא סמארט, הפוינט גארד, הצליח להתמודד איתו. איפשהו בתוכו מסתתרת גרסת הגארד של דריימונד גרין: שחקן שמשנה משחקים בהגנה, שיכול לאפשר למאמן שלו הרכבים נמוכים מאוד שייצרו מיס-מאצ' קבוע, שיש לו איכויות התקפיות: יש לו יחס אסיסטים/איבודים טוב, הוא קלע שלשות באחוזים סבירים כרוקי והוא אמור ללמוד להשתמש בגוף המאסיבי שלו כדי להגיע ביעילות לטבעת. אם הגרסה הזו תתחיל לצאת השנה, הצמרת הגבוהה היא לא מילה גסה.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: אל הורפורד נראה כאילו תמיד היה שם והופך מיד למנהיג השקט של הקבוצה, סמארט מתחיל לממש את הפוטנציאל בהתקפה, ג'יילן בראון משתלב מהר מהצפוי, תומאס, בראדלי וקראודר ממשיכים מהיכן שהפסיקו בעונה שעברה, ההגנה הכי טובה בליגה. בוסטון מנצלת את לוח המשחקים שנחשב לקל בליגה, כדי להגיע ל-60 ניצחונות, יתרון הביתיות עוזר לה לנצח את קליבלנד במשחק 7 בגמר המזרח. אה, וברוקלין זוכה בבחירה הראשונה.
תסריט פסימי: במקרה של קבוצה בעלייה שהתחזקה בקיץ, התסריט הפסימי הוא שהיא נתקעת במקום. הורפורד נחמד אבל לא משפר את ההתקפה מספיק, השחקנים הבכירים מיצו את היכולות שלהם, אף אחד מהצעירים לא מספיק טוב. עוד עונה של פחות מ-50 ניצחונות והפסד בסיבוב הראשון.
תחזית: בוסטון בעידן סטיבנס היא קבוצה שמוציאה מעצמה את המקסימום בעונה הרגילה, הפעם המקסימום גבוה במיוחד וממקם אותה בצמרת הגבוהה של המזרח. הגנת ברזל ולוח משחקים נוח בהחלט יכולים להוביל את הסלטיקס אל מעל ל-55 ניצחונות ולמאבק עם קליבלנד על הבכורה במזרח. בפלייאוף הסיפור שונה ושם חובת ההוכחה עדיין על סטיבנס, שלקבוצה שלו יש כלים לנצח סדרות. אחת היא כבר אמורה לנצח, שתיים יהיה הישג יפה.