שחקן של מאמן: "הפודיום", עם סיפור הקריירה של ברק בכר הכדורגלן

בווידאו: התכנית "עמה יעמיק", המלווה את הפועל באר שבע בפלייאוף, פרק 4

לעירוני קרית שמונה היה משחק חשוב באשקלון - אתמול (חמישי) לפני תשע שנים. הצפונים היו במקום השני בלאומית, פסע מעלייה היסטורית. וביום חמישי, יומיים קודם, המגן הימני בן ה-27 ברק בכר מתח את שריר הירך האחורי. הסגל היה קצר גם ככה, והמאמן רן בן שמעון - בעונתו הראשונה שם - הפעיל עליו לחץ. גם החברים הקרובים לבכר, עמיר נוסבאום וגיא צרפתי, פעלו חזק בגזרה. "מבחינתנו, לא היתה אפשרות שברק לא ישחק", מעיד צרפתי, אחד החברים הקרובים לבכר. הם גרו בית מול בית בקרית שמונה, שותפים לחדר בנסיעות.

ברק השתכנע, והתייעץ עם אנשי הצוות הרפואי. אחד מהם - לא חשוב שמות - הציע: "אתן לך זריקה בישבן. הסיכויים שזה יעזור — 50:50".

צרפתי מספר שהלחץ על בכר היה כל כך חזק, אז ברק ביקש מאיש הצוות הרפואי: "תן לי מנה כפולה, אולי זה ישפיע יותר". איש הצוות הרפואי השיב: "אין בעיה". ובזמן שהוא הכין את העסק, צרפתי והחבר'ה סימנו לאיש הצוות הרפואי להכין מנה כפולה מהכפולה.

אז הוא שיגר ארבע אמפולות. "הוא מזריק לו, וברק צורח - והוא בטוח שזה שתי מנות!", צרפתי נקרע מצחוק עד עצם היום הזה. "שרף לו כל כך, הוא חשב שהוא מת. הוא לא יכול היה ללכת יומיים". זה היה בחמישי, בשישי בכר אפילו לא הצליח לשבת, בשבת שיחק "טוב מאוד" ב-0:0 באשקלון, מחזור לפני העלייה המרגשת. כשנגמר המשחק השוויץ בפני החבר'ה על מעשה הגבורה. "לקחתי מנה כפולה", התגאה, "נשרף לי התחת". ואז כולם התפרקו. "למה אתם צוחקים?!", תהה. צרפתי, שחגג אז יום הולדת 27 ואתמול חגג 36, גילה לו את הסוד. וברק צעק וצחק ביחד: "משוגעים! יכולתם להרוג אותי".

את העונה ההיא קרית שמונה סיימה במקום הראשון ועלתה לליגה הבכירה. ארבע שנים לאחר מכן פרש בכר מכדורגל, בגיל 31. הוא קיבל מאיזי שרצקי את קבוצת הנוער, והפך לעוזר של רן בן שמעון בבוגרים. בעונתו הראשונה כמספר 2, הקריה כבר חגגה אליפות.

מאז עונתו הראשונה כמאמן ראשי, 2013/14, אף מאמן לא בילה יותר זמן ממנו במקום הראשון. 36 שבועות של פסגה יש לבכר - אף מאמן ישראלי אפילו לא התקרב (מקום שני: רב"ש, עם 4). ביום שני הוא והפועל באר שבע מגיעים לבלומפילד, ניצחון יהיה שווה אליפות ראשונה כמאמן. אבל עצם המשחק הוא חוויה לא מוכרת עבור בכר, שכשחקן לא התקרב למעמד - אפילו לא פעם אחת. הוא העביר קריירת משחק שלמה בלי תארים גדולים ובלי משחקים עצומים. קריירה קצרה, די אפורה וכמעט נשכחת. אז הגיע הזמן להיזכר.

הפודיום - כל הטורים והפודקאסטים

ברק בכר התחיל בכלל בטניס. כילד היה אלוף הצפון, מקום שלישי בארץ בשנתון המדובר. הרמה היתה טובה, אבל הוא הבין שבענף הזה הוא צריך להיות עילוי כדי להסתדר. עילוי הוא לא היה, ובכדורגל מספיק גם פחות מזה. הוא גדל במושב צרופה, אז הוא היגר למחלקת הנוער של נווה יוסף חיפה - שם שיתף פעולה לראשונה עם דודו גורש, היום השוער שלו.

ינון שלום הוא שם נרדף לנווה יוסף. כל יכול במועדון, מהמקימים. בכר התפקד שם עד גיל בוגרים. על המגרש הוא שיחק איפה שצריך. חלוץ, מגן, ו"כשלא היה לנו בלם, שמנו אותו בלם - בגלל חוכמת המשחק", שלום מספר. "הוא היה חכם בצורה בלתי רגילה. שקט, מהיר, מחויב. כששיחקנו בחולון, משחק קובע, הוא היה עם רגל נפוחה לגמרי ואני כבר ריחמתי עליו. אמרתי 'לא חשוב המשחק, העיקר הבריאות'. אבל הוא שיחק על העקב כל המשחק, ניצחנו, והבטחנו הישארות בליגה".

שלום מוסיף: "לא סתם ברק דוגל בגיבוש בקבוצות שלו כמאמן. הוא למד את זה אצלנו. ככה הוא חונך. מצחיק אותי שכולם חושבים שהוא נלחץ במעמדים אליהם הגיע עכשיו. הוא לא נלחץ מכלום. הוא בחור מיושב, נבון, גם בתור בחור צעיר היה מנווט את הקבוצה, מאמן שני על המגרש. הוא לא מתלהם, לא מחפש מדון. מנהיג אמיתי - יש לו ספרה נוספת במוח".

ואז הגיע הכח.

"אתה מדבר עם זה שעשה איתו את הראיון הראשון בבוגרים", העיתונאי יוסי פנטילט שמח להצהיר. זה היה על מיטת הטיפולים בהשקמה, כשהמעסה נסי משולם, גיסו של רונן חרזי, נתן לו את הטיפול הקבוע - עיסוי עם סבון ומים חמים. הכדורגלן בכר והמעסה משולם הפכו לחברים טובים, כולל קרבות פלייסטיישן סוערים. "בפלייסטיישן הוא תמיד היה התקפי", נסי נזכר. בכדורגל האמיתי, השרירים לא תמיד היו עומדים בעומס. "היו לו שרירים קצרים, הייתי חייב לפזר לו", משולם מעדכן. וכך, יום אחרי כל משחק בהכח בכר היה מגיע לחדר הטיפולים של השקמה, דופק סשן ג'קוזי ואומר: "נסי, אני חייב אותך בשביל להמשיך את השבוע. אם אתה לא מטפל בי, אני לא אוכל לשחק".

העיתונאי פנטילט ממשיך: "כבר אז הוא היה סרבן ראיונות, ואז הוא היה נובאדי. הוא כל הזמן היה אומר לי, 'עזוב, עזוב, קח מישהו אחר'". עכשיו הוא כבר סאמבאדי, אבל עדיין סרבן. "תמיד רגוע, תמיד שקול, תמיד רואה צעד אחד קדימה", מקנח משולם.

ב-1998 בכר הגיע להכח, ובסוף עונת 2002 המועדון התרסק בעקבות פרשת שחיתות, והתפרק מרוב נכסיו. כמה שנים אחר כך, כשהמגן הימני היה בקרית שמונה, הסגולים רצו לסגור מעגל ולהחזיר את בכר. "רן בן שמעון לא הסכים לשחרר אותו, למרות שהיה פצוע", טוען יו"ר הכח דאז איציק פוזמנטיר. "אמרתי לו 'תקשיב, אישתו רוצה לחזור למרכז, זה לא קשור לכדורגל'. התחננתי, לא הסכימו".

בכר ופוזמנטיר בקשר עד היום. ברק היה גם מבשר הרעות, כשבשבוע שעבר התקשר לאיציק והודיע לו על הטרגדיה של משפחת אלימלך.

"עברתי הרבה בכדורגל", אומר פוזמנטיר. "אין הרבה אנשים כמו ברק. ילד טוב - אין הגדרה אחרת". הוא מתעסק בספורט ובתיירות, ובמרץ האחרון היה אמון על טורניר קבוצות נוער בברצלונה. "הנוער של הפועל באר שבע גם נסע, ורציתי לשלוח את מאמן הנוער של הכח יאיר מזור לפגישה עם ברק. הרמתי טלפון, ובכר ישר אמר 'שיגיע'. הוא אירח אותו כאילו מארח את סימאונה".

בכר היה ארבע עונות עם הכח - כולן בלאומית. ב-2001, כשדודו רחבעם זאבי נרצח, במועדון ארגנו דקת דומיה.

שנה לאחר מכן, פוזמנטיר זוכר איך ישב בטרמינל הישן בנתב"ג כשהטלפון צלצל. זה היה בכר. "יש לי הצעה מהפועל פתח תקוה", הוא אמר. פוזמנטיר השיב: "אני אוהב אותן כמו את הבן שלי. אם יש לך הצעה מליגת העל, תלך". אתמול אמר: "עד היום אני לא שוכח את הרגע הזה - אני, בנתב"ג הישן, עם הטלפון ביד ודמעות בעיניים. בכיתי. נשבע לך שבכיתי. סיפור מוזר, אבל נקשרתי לילד הזה".

"אני הבאתי אותו מהכח", ניר לוין אומר. "הוא היה רכש טוב. היו לו פציעות, אבל בסך הכול נהניתי ממנו מאוד כשחקן. אופי טוב, השקיע, מסור". במלאבס העביר שנתיים. ההיסטוריון של המועדון, ניסים קלדרון, ספר 60 משחקים, כולל גביע וגביע הטוטו. "בשני משחקים הורחק", הוא מספר, "בשניהם חטפנו שלישייה". אלו היו האדומים היחידים של בכר בקריירה, שניהם באותה העונה. מול בית"ר ירושלים, ב-3:3, מנשה משיח שלח אותו למקלחת עם צהוב שני על התחזות.

בעונה הראשונה בכחול, אחרי 13 מחזורים פוטר לוין, ופרדי דוד הגיע במקומו. "כהשתמשתי בו כמגן במערך של שלושה בלמים, הוא עשה את זה בצורה מושלמת", גם פרדי במפרגנים. נושא שבכר מאוד אהב באימונים של דוד היה האחד על אחד. הוא כל הזמן חיכה לסשן הזה, בכל אימון. "הוא היה חולה על זה", דוד אומר. וכשהשניים נפגשו בקרית שמונה למשחק, לפני כמה שנים, בכר אמר לו ברגע שראה אותו: "מה עם האחד על אחד, פרדי?".

במדי הפועל פתח תקוה בכר גם רשם את המשחק הכי טוב בקריירה - 0:4 מול מכבי נתניה. הוא בישל פעמיים וסחט פנדל, וכן, מי שהכשיל היה גיא צרפתי. פרדי דוד מסכם: "הוא מאמן היום כמו שהיה שחקן אז - חרוץ, אפור, חכם, יסודי. שחקן של מאמן. מחויב מאוד. עליו המציאו את 'אם היה בחורה, כולנו היינו רוצים להתחתן איתה'.

אחרי השנתיים בפתח תקוה, משהו דגדג לבכר. הוא רצה לחזור צפונה, הכי צפונה שיש. איזי, כרגיל, שם עין איפה שצריך, והבלם דני רוזבן, עוד לפני ההתחרדות הסופית, המליץ לבכר להצפין.

"הוא היה שחקן מצוין", שרצקי שם בצד את הביפ העצום ומפרגן למה שהיה פעם. "נתן את הנשמה, הכול היה אצלו טוב, עד שהשתגע". טוב, אז איזי לא בדיוק שם את זה בצד.

"כשברק בא אליי, לצפון", הוא ממשיך, "הדבר הראשון שעשה זה ללכת להתנדב בבית תמחוי שלי בקרית שמונה. בישל, עזר, ניקה. היה אדם כל כך חיובי. אהבתי אותו מאוד, עד שעשה לי את התרגיל. אהבתי אותו מאוד, כמו שהיום אני מאוד לא אוהב אותו".

ב-2005/06 אייל לחמן הגיע לקריה, ובשלב מסוים המאמן התעצבן על ההרמות של בכר. צרפתי מספר שביום של בלגן ביטחוני, החבר'ה סיימו אימון ורצו להתעדכן בטלפונים. כשכולם מיהרו להתפנות לחדרים הממוגנים, לחמן דרש מבכר להישאר על הדשא והשניים תרגלו הרמות מצד לצד. בערב צרפתי נפגש עם בכר, כמו בכל ערב, ושמע ממנו "איך המשוגע הזה סיכן לי את החיים. יש מלחמה, ואני עושה הרמות בזמן שאני שומע טנקים, טילים ומסוקים". בקרית שמונה גם מספרים שהוא היה פנאט סודוקו. כשהיו עוברים אותו באחד על אחד, לחמן היה אומר: "עצרו הכול ותביאו לבכר חוברת סודוקו".

ואז הגיעה עונת העלייה של ק"ש, עם רב"ש, ואז עונת הירידה. מישל דיין התחיל את העונה, ולמרות שפוטר בנובמבר, נוצר קשר טוב בינו לבין בכר. "אי אפשר שלא להתחבר אליו ברמה האנושית", אומר דיין. "אינטליגנט מהמדרגה הראשונה. הקלישאה שכל המאמנים משתמשים בה - שחקן של מאמן - ברק עונה בדיוק להגדרה הזו. יש כל כך הרבה שחקנים שמתבטלים, מחפשים הנחות. הוא ממש לא כזה. הוא אחד השחקנים שהכי התחברתי אליהם. הבנת המשחק שלו היתה גבוהה, בתור מגן. יש הרבה מגנים שאתה צריך להדריך אותם בכל צעד, מתי לבוא עם הפנים ואיך לסגור אלכסונית. ברק היה מבין הכול לבד. האופי שלו כשחקן בא לידי ביטוי כמאמן, ואתה רואה את החיבור של שחקני באר שבע אליו".

באוקטובר 2008 בכר היה בשיא היכולת, ודרור קשטן ראה כי טוב וזימן לנבחרת ישראל. אבל העובדה שבכר לא השלים שירות צבאי גרמה לביטול הזימון. הוא התראיין אז והסביר שמרוב שלא היה נעים לו לספר לדוד "גנדי" על עניין הצבאי, הוא פשוט לא עדכן אותו בנעשה. "זה הפריע לי", אומר שרצקי, "אבל אז לא ידעתי על זה".

בכר כמעט לא שיחק באותה העונה, 2008/09, בגלל פציעה בברך. לקראת סיום העונה, רב"ש חזר לצפון ובכר חזר לכשירות, אבל זה לא עזר. עם הירידה בכר היה הראשון שנכנס למשרד של שרצקי, להגיד לו שהוא נשאר בקבוצה - לא משנה השכר. בסופו של דבר, כמעט כולם נשארו. הם עלו שוב, אבל הקריירה של בכר כבר נכנסה לשלב הדמדומים. הוא נפצע בשתי הברכיים, הסחוס נשחק, וב-2011 הכריז סופית שזהו זה.

הוא בכלל לא חשב על קריירת אימון. למזלו, שרצקי כן חשב על כך. "ראיתי את האישיות שלו, הצעתי לו לאמן את הנוער", מספר שרצקי. "באתי לרן ואמרתי לו 'הוא גמר, הוא בחור חיובי ואני רוצה לעזור לו - הוא עובד אצלך כעוזר'. רן הסכים, וברק התגלגל טוב - רן הוא בית ספר מצוין למאמנים". בכר אכן העיד שהעריץ את בן שמעון, למד ממנו המון.

שרצקי הודיע לבכר שהוא שולח אותו לקורס מאמנים, ובכר אמר: "נזרום. מה כבר יכול להיות?"

מה באמת?

orenjos@walla.co.il